סיפורו של שחף

מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתִּי לִהְיוֹת צָב. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָייִתִי שַׁחַף הָייִתִי יכָוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל! שִׁרְיוֹן זֶה בְּסֵדֶר, אֲבָל הָייִתִי מַעֲדִיף כְּנָפַיםִ. בָּרֶגַע הַהוּא מַמָּשׁ, הַרְחֵק מִלְּמַעְלָה, הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו אֵלֵי הַצַּבִּים. בָּאנוּ לְשַׁנּוֹת אוֹתְךָ לְשַׁחַף, כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ תָּמִיד! הַאִם יהְִיוּ חַיָּיו שֶׁל הַצָּב בְּתוֹר שַׁחַף טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁהוּא דִּמְיןֵ תָּמִיד, אוֹ שֶׁמָּא זֶה לֹא הָיהָ אָמוּר לִ רוֹת? הֲרֵי צַבִּים הֵם צַבִּים, וזְֶהוּ זֶה! ירדן בן־טבו דה־לאון, ציירת ואמנית מגיל צעיר מאוד, כעת חיילת בצבא הגנה לישראל. סמדר בן־טבו דה־לאון, אימהּ של ירדן וראש מעבדה לחקר הבקרה הגנטית של התפתחות עובּרית בקיפודי ים. גרה עם בעלה, ילדיה ושלושת חתוליה בצפון. את הסיפור המציאו ירדן וסמדר יחד כסיפור לפני השינה לשגיא, אח של ירדן. ירדן ציירה את הסיפור כחלק מפרויקט הגמר שלה בתיכון, ויחד הן יצרו את הספר שאתם עומדים לקרוא.