איקונות מוזהבות

כנסיית גיאורגיוס הקדוש ברמלה נחבאת מאחורי חומות ושערים המשמרים פנינה אמנותית ייחודית ותוכנית עיטורית מראשית המאה ה-19 שאין לה אח ורע באמנות הכנסיות היווניות-אורתודוכסיות בפטריארכיה של ירושלים. ספרה של איריס לוי מוקדש למחקר חלוצי של מערך האיקונות המורכב בכנסייה זו. הספר מפרש את המשמעויות הנסתרות של האיקונות שנעשו בראשית המאה ה-19 ובשלהי התקופה העות׳מאנית, בהקשר הפוליטי-החברתי של התקופה. בנוסף לממד ההיסטורי-חברתי מוקדש חלק משמעותי ביותר לניתוח האיקונות מבחינה סגנונית ואיקונוגרפית.הספר כולל סקירה היסטורית של התקופה ושל התפתחות ציורי האיקונות מהתקופה הביזנטית עד לעת החדשה. חלק נרחב מוקדש לניתוח איקונות רבות המעטרות כיום את קירות הכנסייה ברמלה. האיקונות השתייכו לשני איקונוסטזס – האחד מראשית המאה ה-19 (1817) והשני מסיומה של המאה (1896). במחקרה משחזרת לוי לראשונה את האיקונוסטזס האלה; היא מתארת, מפרשת ובוחנת אותם כעדות לשינויים הכבירים שעברו על הקהילה היוונית-אורתודוכסית בארץ במאה ה-19. הספר מוקדש לבחינה מעמיקה של מחזור אמנותי שלא זכה עד כה להתייחסות מחקרית מספקת. את זאת עושה המחברת תוך השוואה נרחבת לשורה ארוכה של יצירות – הן במערב הלטיני והן במסורת הביזנטית והפוסט-ביזנטית שאליהן משתייכים האיקונות. באופן הזה מצליחה המחברת לעמוד על תהליכים כגון חדירת ההשפעה של האמנות המערבית לאמנות הקהילות היווניות-אורתודוכסיות בארץ הקודש. יחודו של הספר בתרומתו המשמעותית לקורא בשפה העברית ביחס להכרת המשמעויות העיטוריות של הכנסיות בעולם הנוצרי-אורתודוכסי בארץ הקודש בפרט ובעולם האמנות הנוצרית בכלל.ד"ר איריס לוי היא חוקרת אמנות ותולדות האמנות הנוצרית הפוסט-ביזנטית שנוצרה בחסות הכנסייה היוונית-אורתודוכסית בארץ הקודש במאה ה-19; מלמדת תולדות האמנות וחינוך; כיהנה כראש החוג לאמנות במכללת לוינסקי לחינוך. מחקרה החשוב אסף ותיעד את מפעל הבנייה והעיטור של הפטריארך היווני-אורתודוכסי, גרסימוס ה-1 (1897-1840).