קראו לי ואבוא

הִתְחַלְתִּי אֶת חַיַּי עִם כָּל כָּךְ מְעַט, וְהָרוֹב נִשְׁאַר לִי הִתיָיתָמתִי בְּגִיל חָמֵשׁ. שָׁנִים שָׁתַקְתִּי. בְּאַחַת מֵהַרְצָאוֹת הָעֵדוּת שֶׁלִּי בְּאִרְגּוּן "נְתִיבֵי אַחְוָה" (אִרְגּוּן לְדוּ-קִיּוּם יְהוּדִי-עַרְבִי בְּיַפוֹ) נִשְׁאַלְתִּי עַל יְדֵי הַיְלָדִים "הַאִם אֲנִי נִצוֹל שׁוֹאָה"? גִּלִּיתִי כִּי לַמְרוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי בְּמַחֲנֶה רִכּוּז, גַּם אֲנִי, בְּכָל זֹאת נִצּוֹל שׁוֹאָה. כְּשֶׁנִּשְׁאַלְתִּי "הֵיכָן הוֹרַי"? הֵשַׁבְתִּי: "הֵם עָלוּ דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה לַשָּׁמַיִם" וְהַיְלָדִים לֹא וִתְּרוּ, "אֲבָל אֵיפֹה הֵם קְבוּרִים"? הֵשַׁבְתִּי: "בִּשְׂדֵרוֹת חֲסִידִי אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּיָּד וָשֵׁם, בִּירוּשָׁלַיִם. שָׁם נָטַעְתִּי עֵץ לְזֵכֶר מַצִילָי וְהוֹרַי."...