אלו אינדיגו

בַּלַּיְלָה חִפַּשְׂתִּי עֲבוֹדָה. אַחֲרֵי שִׁיטוּט בְּחַלּוֹנוֹת בַּלָּהָה, נִסְתַּכֵּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת מְמַיֶּנֶת עָלִים אוֹ לְחַפֵּשׂאוֹצָרוֹת בָּאֲדָמָה וְיָשַׁנְתִּי שְׁנַת שְׁאֵלוֹת: מַדּוּעַ הַכֶּסֶף לאֹ מַגִּיעַ? וְהַדְּמָעוֹת אֵינָן עוֹמְדוֹתבַּתּוֹר בִּמְקוֹמִי בְּקֻפַּת הַחוֹלִים? וְנִתְעַנֵּיתִי. וְהַתַּפּוּזִים הִמְשִׁיכוּ לְהִסָּחֵט עַד הַתֹּם הַזֶּהקריאה בשירי הספר "" מעידים על הצטרפותה של משוררת אקזוטית, מובחנת ומיוחדת לשירה העכשווית. הפואטיקה של "אלו אינדיגו" עוסקת בצומח ובחי, במקומות רחוקים ובזנים ספציפיים של אגמים, פרחים ומטפסים. אלא, שהתחקות אחרי קולה של הדוברת מגלה כי כל אלו אינם אלא אבנים צהובות בשביל אל המטאפיסי – כל האקזוטי אינו אלא סימן לאקזוטי המוחלט – הרוחני. ב"אלו אינדיגו" הדוברת הולכת ונעלמת לתוך מעבה צמחייה, אגם או מקדש, בעודה מושכת בחוטי הקורא. לכאורה, ההתקרבות אל הדוברת מאפשרת לחוש במסתוריותה מקרוב, וברזולוציה גבוהה מאוד, אלא שככל שהקורא מתקרב אליה, כך הוא מגלה כי אין בכוחו להגיע אל מקור הדברים – אל הדוברת עצמה. במקום אלו, הוא מוצא את עצמו נתקל שוב ושוב בחומריות השפה, בין אם תתגלם בעלים בשרניים או בפוסות באיקליות. הספר זכה במענקי הקרן ע"ש יצחק לייב ורחל גולדברג, קרן קיימת לישראל וקרן רבינוביץ. כתב היד של הספר זכה בפרס שרת התרבות לעידוד היצירה העברית, בקטגוריית משוררים בראשית דרכם.  היא משוררת ופרפורמרית, מתגוררת ביפו. פרסמה שירים בכתבי עת שונים ביניהם "ננופואטיקה" "הבא להבא", "המוסך" ובמוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ.