יוסק'ה

- המזכ"ל המיתולוגי של תנועת בני עקיבא העולמית, ראש עליית הנוער, שר בממשלת ישראל, האיש שהעלה ארצה רבבות עולים בשוּרת מיזמים חלוציים, מייסד תנועת הילדים עוז, הוגה תוכנית נעל"ה, שליח תנועת המושבים ברמת הגולן, ממקימי היישובים הושעיה בצפון ומרחב עם בדרום - אמר פעם: "צר לי על שלא הספקתי לכתוב ספר שיכיל הרבה ממחשבותי, ממאורעות שקרו לי ולאחרים, על אנשים שהתרועעתי איתם, או אפילו חלקתי על דעתם, ספר שבו יכולתי לבטא תחושות ורגשות על ימים ותקופות סוערות. מאן דהוא שאל אותי למי יהיה הספר מכוּון. עניתי כי הוא מיועד בעיקר לבני משפחתי, אבל יתעניינו בו גם אנשים לא מעטים מבין רבבות האנשים שהיה לי איתם קשר הדוק או רופף, קשר פעיל או סביל, באחת מתקופות חיי".ואכן, לא אחת נשאלה השאלה: מי ומה היה שפירא בעיני האלפים והרבבות בארץ וברחבי העולם הציוני, הדתי והכללי, שהכירו אותו, והוא זכר את שמות כולם - מדריך? קומונר? מחנך? חבר אישי? חלוץ? חקלאי? עירוני? פוליטיקאי? שר? חסיד? אדמו"ר? אבא שני? יזם? צבר אולטימטיבי? אבא? סבא? התשובה: לאלפים שהכירוהו הוא היה גם וגם. הכל. ועדיין, כל אחד והיוסק'ה האחד והמיוחד שלו, ולרבבות מכריו ישנם אין ספור סיפורים קטנים וגדולים עליו, על האיש שהפך למושג ולאגדה עוד בחייו. , הוא אולי הספר שהוא לא הספיק לכתוב.