שנייה אחת רודפת אחריי כבר חמישים שנה

אֻמָּה עֲיֵפָה מִמַּשָּׂא הַשָּׁניִם, נוֹלְדָה בִּסְעָרָה לִהְיוֹת עַם סְגֻלָּה הַיּוֹם אֻמָּה רְגִילָה. מעטים המשוררים כדוגמת אריה טרינקר שמשכילים לשלב בשירתם את המימד הטראגי עם היומיומי, את הש בור עם השלם. שירתו של טרינקר מצליחה בכל זאת. בספרו החדש, שנייה אחת רודפת אחריי כבר חמישים שנה, הוא מציב בפנינו שירה צלולה, שירה שבונה גשר בין העולמות – בין ”אז” ל”היום”, בין ”שם” ל”כאן” ובין ”אני” ל”לא אני” – שירה שמצד אחד מביטה אל עין הזוועה, אימת המלחמה, לתוך ”לוֹעַ תּוֹתָח טַנקְ”; ובו בזמן גם נחלצת מתוך המוות אל הפיוטי – מביטה ”בְּליַלְהָ בָּהִיר” אל ”ירֵָחַ שֶׁל כּסֶֶף”, רואה ”ירֵָחַ כּתָםֹ עלַ גּבִעְהָ חִוּרֶֶת מַפְציִע לאְַט אֶל הַשֶּׁקֶט” ומקוננת מרה כאשר אינה שומעת עוד ”מַנגְּיִנוֹת בְּעָליִם”. במלים אחרות, שירה המלמדת אותנו לחוש את הפיוטי ביומיום, את היפה שבנורא, ובאופן עמוק: את החיים לצד המוות. אך בכך אין די. בספר זה, טרינקר מוליך אותנו מן העבר אל ההווה, אל מועקת הימים הללו, קיץ 2023 , ימים בהם המדינה עוברת מהפך גדול –ובשירים נמצא לכך הד גדול. כמי שמלווה את שירתו של טרינקר קרוב לעשור, הספר הזה הינו תמצית כוחו הספרותי. הכאב, הזעם, היאוש ומעט האירוניה המצויים בכתיבתו, הופכים בספר זה לצליל אחד, לאקורד חזק וכהה, ממנו טווים מלחינים את הסימפוניות הגדולות של זמנן. מי יתן ואותה שניה תניח לו אחרי 50 שנה. אך גם אם לאו, את השניה הזאת כדאי לשמוע. יש לה מה לומר. יקיר בן־משה הסופר: אריה טרינקר. עריכה: יקיר בן משה. איור כריכה ושערים: חי כנפו. ז’אנר: שירה. כריכה: רכה. הוצאה לאור: עצמית. מספר עמודים: 101.