המלאך מסדום

שני ארנהיים: המלאך מסדום, ספרי עתון 77 2022, 103 עמ'גדר נִבְנֶה חֶלְקַת גַּן עֵדֶן בְּתוֹךְ הַגֵּיהִנּוֹם,אַתָּה תִּהְיֶה הַנֵּבֶל, אֲנִי הַכִּנּוֹר.סְבִיבֵנוּ אֲנָשִׁים יִשְׁתַּגְּעוּ, יִרְעֲבוּ, יֶחֱלוּ.אַתָּה תִּפְרֹט עַל מֵיתָר, אֲנִי אֲנַגֵּן בְּשַׁלְוָה.גָּדֵר שְׁקוּפַת מִלִּים תַּפְרִיד בֵּינֵינוּלְבֵין זַעֲקַת הֶהָמוֹן. נָנִיחַ לָהֶם לְהִשָּׂרֵףבְּעוֹדֵנוּ עוֹשִׂים אַהֲבָה.אִם נִגַּע בָּהֶם – הַגָּדֵר תֵּעָלֵםוַאֲנַחְנוּ נִפָּרֵם."אֵין נַפְשִׁי יְכוֹלָה עוֹד לְהִתְקַמֵּט לְקֻפְסַת הָאֱנוֹשׁוּת - אֲנִי לֹא מִפֹּה", כותבת שני ארנהיים באחד משירי הספר, אכן תחושת זרות מלווה את השירים בספר. אך היא אינה מובילה לכניעה אלא למרד - מרד במוסכמות, בשגרה, בציפיות החברתיות (צִפּוּ שֶׁאֲחַיֵּךְ וְאֶהְיֶה מְנֻמֶּסֶת,// אֶקֹּד קִדָּה לְמִי שֶׁמַּגִּיעָה סְטִירָה). השירים בספר מגוונים, הן בסגנונם והן בתוכנם, ונעים בין נימה לירית מעודנת, אישית וחשופה, לבין נבואות זעם ותוכחה, שאינן חוסכות בלשונן החריפה ובביקורות שהן מטיחות בחברה האנושית. זהו ספר שיוצא מתוך הזרות והתלישות, אבל רק כדי לבקש את האנושי באמת, מה שמתחת למסכות ולמוסכמות החברתיות והשירים, המילים והשפה הם האמצעי לעשות זאת: "נְדַבֵּר לָשׁוֹן שֶׁתַּחְדֹּר מִתַּחַת לָעוֹר וְלֹא תִּגַּע בַּבָּשָׂר. נִשְׁמֹר עַל הַשָּׂפָה, נְשׂוֹחֵחַ בְּרִית מִלָּה". אלי אליהו