אני כל כך שמח שהגעת

עשרה מונולוגים של תשעה ישאלים/יות שקשורים/ות ביניהם/ן בקשרי משפחה, אהבה, חברות ועבודה. למעט הספד מדובר, וסיכום מוקלד בפרקים תשע ועשר, כל שאר הפרקים מתהרהרים בפרק הזמן שבו שניים מהגיבורים עושים את דרכם משער הכניסה לטרמינל נתב”ג לפגישה מקיצת שדים רדומים בחדר האח”ם. שבעה עשר סיפורים על נשים, גברים, כלבים ומלאכים. כתבתי כי הייתי צריך "מידי פעם יונח סיפור על מפתח לבך, או שייהפך את קיבתך, או יזחל לרגליך כמו לטאה. האם תאחז בסיפור בראשו ותרוצץ גולגולתו, או שמא תעדיף לאחוז בזנבו ואז יישאר בידיך זנב שיגדל לסיפור ללא ראש, ללא סיבה וללא תכלית; סתם זנב-סיפור שהוא זיכרון חיים, רעיון, עצבים רוטטים, פיסת בשר רוטטת ללא גוף וראש שמתגעגעת לשממית שפעם הייתה מחוברת אליה." - מתוך "ללא זכר"