גוף האהבה בכל יום : הערות על הגוף עם פרויד ועם לאקאן

"גוף האהבה בכל יום" הינו קריאה בסוגיית הגוף של ההוויה מדברת. אל תוך השיח החברתי של ימי המגיפה הוויראלית פלשו בעוז מילים כמו: סגר, בידוד, מגע, הדבקה, ריחוק — מילים שנוגעות בשאלת הגוף. מבלי משים תומכת המגיפה הוויראלית בהתגברותן של ״מגיפות חברתיות״ מפושטות זה מכבר, המגיפה הווירטואלית והמגיפה הוורבלית, שאף להן עניין עז לא פחות בסוגיית הגוף, כדי לטלטל את יחסיה של ההוויה מדברת עם גוף זה. מחברו של "גוף האהבה בכל יום" קורא את ההתרחשויות האלה עם אצבע הקריאה של מושגי היסוד של הפסיכואנליזה של ז. פרויד וז׳. לאקאן. מקריאה זו עולה שההוויהמדברת נשענת על כינונו של יחס, שלא נתון מראש, אשר מעניק קיום לגוף כשלה. יחס זה הוא שמונח במוקד של מה שמכונה ברגיל ״הנפשי״. בהישען על הצירים של הוויה (being) , בעלות (owning) , חזקה (possessing) ,״הבייה״ (having), כצירים אשר מבנים יחס זה לגוף, ניצבת ברקע השאלה באשר למה שיכול המתבגר ללמדנו על הגוף של ההוויהמדברת בזמן בו עליו ״לכתוב״ מחדש את היחס לגופו. כפי שתגליתו של פרויד למדה את שלמדה מן הגוף של ההיסטרית, וכפי שהוראתו של לאקאן משכה את מסקנותיה מן הגוף של הפסיכוזות, כך גם אפשר שניתן יהיה למשוך מן המתבגר את חלקו בשאלה של הגוף עבור הפסיכואנליזה. "המגיפה של הימים האלה מעלה אל פני השטח, אל רשות הרבים, את מה שברגיל פועם ומתפרץ אצל האחד– אחד, דבר יום ביומו, בכל יום. המהומה שמתרחשת עתה הינה רק רמז לשאון הנורא שיכול היה להישמע ברחבי היקום, מסוף העולם ועד סופו, לו ההיתקלות בממשי של כל אחד ואחד ביום-יום, בימי חול כבימי חולי-רע, הייתה משמיעה קול שאוזנינו יכולות היו לשמוע״. "גוף האהבה בכל יום" הוא חיבור שהחל להיכתב כמאמר, כהתייחסות ראשונית לפריצה של מגיפת הקורונה ולמה שבא בעקבותיה, אלא שהוא התארך לכדי ספר זה, והוא חונך את הוצאת "מחברות תפס״ן" שהצטרפה להוצאה לאור של כתב העת המקוון "זמן תפס״ן" ולהוצאת הספרים "הוצאת תפס״ן", בשיתוף פעולה עם הוצאת רסלינג. -- מאתר ההוצאה.