פרויקט הפסאז'ים

צילום:Photo d'identité sans auteur ולטר בנימין הוספה למעקב ולטר בנימין, מחשובי ההוגים של המאה העשרים, נולד בברלין ב־1892 למשפחה יהודית אמידה. הגותו עסקה בפילוסופיה, ביקורת תרבות, היסטוריה וסוציולוגיה. עם עליית הנאצים לשלטון עזב את ברלין ולבסוף הגיע לפריז. בספטמבר 1940 ניסה להבריח את הגבול מצרפת לספרד כדי להגיע לאמריקה. אך הוא ובני קבוצתו נתפסו בספרד. כשנאמר לו שיגורש בחזרה, שם קץ לחייו. ממכתביה של חנה ארנדט עולה כי במהלך שהותם בפריז, בעת שניסו להשיג אשרה אמריקאית, העלה בנימין את אפשרות ההתאבדות לא פעם: "מצבו של בנג'י [בנימין] מדאיג אותי מאוד (...) כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו", כתבה ארנדט במאי 1939 לגרשם שלום. צורת מחשבתו הייתה פורצת דרך ולהגותו נודעה השפעה גדולה גם כיום. "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "בודלר", "משימתו של המתרגם", "תזות על מושג ההיסטוריה", ו"פרויקט הפסאז'ים" הן כמה מיצירותיו החשובות. אזורי ביניים ותווך ניצבו בלב הגותו – השיטוט, התרגום, הצילום והפסאז' הם מונחים מרכזיים במחשבתו. בכך השפיע רבות על דרכי המחשבה של המאה העשרים: התמקדות בתנועת הדברים והמחשבה, חיפוש אחר מעברים (כשמה של האנדרטה לזכרו, שפיסל דני קרוון בפּוֹרט בּו), מקומות חציה ופרצות. תשע נשמות הוציאה בעבר את רדיו בנימין (2016) ואת חיבורו ״לשוטט״ אשר נכלל באנתולוגיה ״לאהוב, לשוטט , להפליג״ (2017). פרויקט הפסאז׳ים, יצירתו האחרונה והלא-גמורה של הוגה הדעות היהודי-גרמני ולטר בנימין, היא ניסיונו המונומנטלי לרדת אל מעמקי החיים בפריז של המאה ה-19 ולהתחקות אחר שורשי המודרנה של המאה ה-20, תוך חילוץ ״ההיסטוריה האמיתית״ החבויה ומודחקת מאחורי החזית הנוצצת של הקידמה. מרחב המוצא של בנימין הוא הפסאז׳ים של פריז, אותם מעברים מהודרים, מקורים בתקרות זכוכית וגדושים חנויות שונות ומשונות, שבהם הוא רואה מבשרים של מרחבי הצריכה הקפיטליסטיים המודרניים – אך גם ״מרחבי חלום״ של הלא-מודע הקולקטיבי של המאה ה-19, שבהם עדיין שוטטו ג׳נטלמנים בניחותא עם צב קשור ברצועה. מהפסאז׳ים יצא בנימין אל כל רבדי החיים של העיר הגדולה, תר שם אחר ״הסמרטוטים והפסולת״ של ההיסטוריה המקפלים בתוכם את האמת הנסתרת שלה. לשם כך בילה בספריה הלאומית בפריז 13 שנים תמימות, מ-1927 עד 1940, באיסוף ציטטות, כתבות עיתונות, מודעות פרסומת, אנקדוטות היסטוריות ועוד ועוד חומרים טקסטואליים וחזותיים שאותם קיבץ, לצד רשימות והגיגים משלו, ב״אוגדנים״ לקראת כתיבת האופוס מגנום שלו, שנועד להיות ״זירת כל מאבקי ורעיונותיי״. היצירה הכבירה לא פורסמה מעולם, רק סיכום קצר בשם "פריז בירת המאה ה-19" התפרסם בדפוס לפני הפלישה הגרמנית לצרפת ביוני 1940. אולם בנימין הספיק להפקיד את מאות הדפים של רשימותיו אצל ידידו ז׳ורז׳ בטאיי, בטרם נמלט אל הגבול הספרדי – שם התאבד. רק בתחילת שנות ה-80 התפרסמו הרשימות הללו תחת השם "פרויקט הפסאז׳ים". מיד עם פרסומה הוכרה היצירה, דווקא בשל אופייה הפרגמנטרי והחתרני, כאחד הטקסטים החשובים והמרתקים של המאה ה-20. המבחר שלפנינו הוא תרגום ראשון לעברית של "פרויקט הפסאז׳ים"; הוא מקפיד לשמור על אופיו הייחודי, תוך מתן מקום של בכורה למחשבותיו המקוריות של בנימין וייצוג למגוון מעורר ההשתאות של מקורותיו ההיסטוריים והספרותיים. • הספר רואה אור בשיתוף עם מרכז מינרבה ע"ש פרנץ רוזנצווייג – האוניברסיטה העברית ירושלים צילום:Photo d'identité sans auteur ולטר בנימין הוספה למעקב ולטר בנימין, מחשובי ההוגים של המאה העשרים, נולד בברלין ב־1892 למשפחה יהודית אמידה. הגותו עסקה בפילוסופיה, ביקורת תרבות, היסטוריה וסוציולוגיה. עם עליית הנאצים לשלטון עזב את ברלין ולבסוף הגיע לפריז. בספטמבר 1940 ניסה להבריח את הגבול מצרפת לספרד כדי להגיע לאמריקה. אך הוא ובני קבוצתו נתפסו בספרד. כשנאמר לו שיגורש בחזרה, שם קץ לחייו. ממכתביה של חנה ארנדט עולה כי במהלך שהותם בפריז, בעת שניסו להשיג אשרה אמריקאית, העלה בנימין את אפשרות ההתאבדות לא פעם: "מצבו של בנג'י [בנימין] מדאיג אותי מאוד (...) כעת אני משוכנעת יותר מאי-פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו", כתבה ארנדט במאי 1939 לגרשם שלום. צורת מחשבתו הייתה פורצת דרך ולהגותו נודעה השפעה גדולה גם כיום. "יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני", "בודלר", "משימתו של המתרגם", "תזות על מושג ההיסטוריה", ו"פרויקט הפסאז'ים" הן כמה מיצירותיו החשובות. אזורי ביניים ותווך ניצבו בלב הגותו – השיטוט, התרגום, הצילום והפסאז' הם מונחים מרכזיים במחשבתו. בכך השפיע רבות על דרכי המחשבה של המאה העשרים: התמקדות בתנועת הדברים והמחשבה, חיפוש אחר מעברים (כשמה של האנדרטה לזכרו, שפיסל דני קרוון בפּוֹרט בּו), מקומות חציה ופרצות. תשע נשמות הוציאה בעבר את רדיו בנימין (2016) ואת חיבורו ״לשוטט״ אשר נכלל באנתולוגיה ״לאהוב, לשוטט , להפליג״ (2017).