מארז מפה לאוזן

צילום:s/a יוזף רות הוספה למעקב יוֹזֶף רוֹת, מגדולי הסופרים בשפה הגרמנית במאה העשרים, נולד בשנת 1894 בבּרוֹדי שבגליציה למשפחה יהודית. בשנים 1918-1916 שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה עיתונאי בווינה, אחר כך בברלין, אחר כך בכל אירופה. ב-30 בינואר 1933, יום עליית היטלר לשלטון, עזב את גרמניה והחל לנדוד ברחבי אירופה. את מרבית שנות גלותו עשה בצרפת. רות, המכור לאלכוהול, מת ב-27 במאי 1939, ארבעה ימים אחרי שהתמוטט בבית קפה בפריז. יוזף רות כתב שישה-עשר רומנים, תשעה-עשר סיפורים קצרים ונובלות, ואלפי כתבות ופיליטונים. מספריו שתורגמו לעברית: "מלון סבוי" (1924), "איוב – סיפור של איש פשוט" (1930), "מארש ראדצקי" (1932), "אגדת השתיין הקדוש" (1939), "יהודים נודדים" (1927) ו"הלווייתן" (1938). הוצאת "תשע נשמות" ממשיכה את מלאכת תרגומי רות שהתחילה בהוצאת "סמטאות" ו"זיקית", ומתכוונת לבנות בהדרגה את "ספריית יוזף רות" שתביא לקוראי העברית את מיטב יצירותיו שלא ראו אור עד כה. איטלו סבבו הוספה למעקב אהרן הקטור שמיץ, או בשמו האיטלקי אטורה שמיץ, נולד ב-1861 בטריאסטה, שהיתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. עירו היתה נקודת מפגש של העולם הגרמני, הסלאבי והאיטלקי. כבר בשמו הספרותי, כלומר במסכה שעטה, מגולמת הדואליות המאפיינת את חייו: איטלו, על שם המולדת המתהווה, וסבבו, כמחווה לשורשיו הגרמניים. סבבו היה אזרח אוסטרו-הונגרי נאמן לאימפריה, אך בד בבד ראה עצמו שייך למדינה האיטלקית הצעירה. הוא דיבר גרמנית רהוטה, אך בכתיבתו הספרותית ביכר איטלקית ניבית ולא מושלמת. סבבו נולד למשפחה יהודית בורגנית, אך נסיבות חייו הביאו אותו מוקדם מדי לתפקיד של פקיד בבנק. לאחר חתונתו החליט להתנצר. הוא ניסה לממש את הדחף שלו לכתוב, אך בגלל כישלונן של יצירותיו הראשונות פנה למסחר וציית למוסכמות החברה. סבבו יהיה אפוא "סבבו" רק ברגעים הפנויים שבין העסקים, בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובייחוד בחמש-עשרה השנים האחרונות לחייו, כשהצורך לכתוב גבר על הכול. בשנת 1907 פגש סבבו את ג'יימס ג'ויס, ששהה בטריאסטה באותה עת. בין השניים נוצרו יחסים קרובים, וסבבו מצא בהם עידוד להמשיך במלאכתו. בשנת 1923, לאחר שתיקה ספרותית בת עשרים וחמש שנה, פרסם את יצירת המופת שלו, "תודעתו של זנו", אחד הרומנים הגדולים של המאה העשרים. כמה שנים לאחר מכן, ב-1928, מת סבבו בשיא הצלחתו, בתאונת דרכים. בשנות ה-30 ג'ויס ומספר מבקרים צרפתיים דגולים החלו להפיץ מיצירותיו, כחמישים במספר: רומנים, מחזות וסיפורים קצרים. צילום:Jeremiah Gurney צ'רלס דיקנס הוספה למעקב צ'ארלס ג'ון הפם דיקנסנולד ב-1812 בפורטסמות' שבאנגליה. אביו, ג'ון דיקנס, נכשל בעסקים ונכלא עם משפחתו. צ'רלס, שהיה אז בן שתים-עשרה, עבד במפעל להשחרת מגפיים. תקופה אפלה זו תשפיע עליו כל חייו, ובספריו יופיעו בתי יתומים, בתי כלא ועבודת פרך. את הקריירה הספרותית שלו התחיל דיקנס בפרסום כיתובים לאיורים של רוברט סיימור, שנהפכו לסדרה בהמשכים – חידוש אופנתי שאִפשר לדיקנס לפרסם כך רבים מהרומנים שלו, ובהם "אוליבר טוויסט", "מזמור-שיר לחג המולד", "דייוויד קופרפילד", "שתי ערים" ו"תקוות גדולות". לימים נעשה דיקנס לסופר הגדול בימיו. אף שנהנה מתהילתו, סבל לבסוף ממעריציו ונפרד לשלום מקהלו בקריאה פומבית אחרונה ב-1870. כעבור שלושה חודשים, ב-9 ביוני, לקה בשבץ מוחי ונפטר בגיל 58. צילום:John Singer Sargent הנרי ג'יימס הוספה למעקב הנרי ג'יימס נולד בניו יורק ב-1840. בצעירותו נדד עם משפחתו בין אירופה לארצות-הברית, ובבגרותו נדבק במה שכינה "הנגיף האירופי" וחי באנגליה, צרפת ואיטליה, שכלפיה פיתח תשוקה מיוחדת. בשנת 1876 השתקע באנגליה ופרסם את הרומן הראשון פרי עטו שזכה להצלחה רבה, "רודריק הדסון". אחריו, בין היתר, באו "האירופאים" (1878), "דייזי מילר" (1879), "דיוקנה של גברת" (1881), ולצדם נובלות וסיפורים קצרים מופתיים. הקריירה הספרותית שלו הייתה ארוכה ופורייה: ב-51 שנה כתב 20 רומנים, 112 סיפורים, כמה כרכים של מסעות וביקורת, עיתונות ספרותית ואפילו מחזות, אף שפחות מוצלחים. ג'יימס הרבה לעסוק ביחסים בין התרבות האירופית והתרבות האמריקנית ובהשפעותיהן ההדדיות, והתעניין עמוקות בנפש האישה, שראה בה תעלומה. עם זאת, הוא מעולם לא התחתן והיה משוכנע שהנישואים לא הולמים אותו. הוא מת באנגליה ב-1916. מרטין קוהן הוספה למעקב מרטין קוהן (1967) נולד וגדל בבואנוס איירס, באחת מאותן משפחות המעודדות קריאה בלי לקרוא אפילו ספר אחד. את ילדותו בילה מול הטלוויזיה. בגיל אחת-עשרה חלם להיות שחקו כדורגל, ובמקביל החל להתפעם מקריאה וכתיבה. כיום מלמד ד"ר קוהן תיאוריה ספרותית. נוסף על כך הוא אחד המסאים החשובים באמריקה הלטינית. הוא פרסם קובצי סיפורים, מסות, ועשרה רומנים שתורגמו לאחת-עשרה שפות וראו אור בהוצאות משובחות ביותר כגון קומפניה דס לטראש בברזיל, סורקאמפ בגרמניה, סרפנט'ס טייל באנגליה, פפירוס בייוון וסיי בצרפת. ספריו הבולטים של קוהן הם: "פעמיים יוני" (2002), "שניות בחוץ" (2006), "מוזיאון המהפכה" (2006), "אזור אורבני" (2007) ו"מדעי המוסר" (2007) שזכה בפרס פרס ארלדה-אנגרמה (2007) ועובד לקולנוע. בשנת 2014 זכה מכלול יצירתו בפרס "קונקס" החשוב. קוהן לא ויתר על אהבות הילדות, והוא ממשיך להיות אוהד מסור של "בוקה ג'וניורס". הכדורגל מסמל בעיניו הזדמנות לחיבור עם התרבות הפופלרית השורשית. הוא לובש תמיד בגדי "אדידס", מהנעלים ועד החולצה, בלי כל סיבה מוסברת או כמעין חותם אישי. יש המשערים שהוא הסופר הראשון בחסות המותג. זהו התרגום הראשון לעברית מספריו. אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס הוספה למעקב אלכסנדרוס עמנואל פאפאדיאמנטיס נולד בשנת 1851 באי סקיאָתוֹס שביוון, רביעי מתוך שבעה בנים ובנות. אביו היה הכומר של האי, בן למשפחה של יורדי-ים שרבים בה היו כמרים ונזירים. אמו היתה נצר למשפחת אצילים שמוצאה מהעיר מיסטרה. משפחתו היתה ענייה, אך הוא נחשף לעולם האמונה והדת בגיל צעיר, והודות לכך למד קרוא וכתוב. הוא למד פילוסופיה ושפות זרות ובהמשך עקב דרישת אביו לעזור בפרנסה החל לעבוד כמתרגם, ולכתוב את השירים, הקומדיות והסיפורים הראשונים שלו. בשנת 1903 פרסם אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס את "חָדוּלה", מיצירות המופת הגדולות של הספרות היוונית, חלוצת הספרות היוונית המודרנית וספר על-זמני הנלמדת כיום בכל מוסדות הלימוד ביוון. הוא העדיף את חברתם של פשוטי העם בשכונות העוני שהתגורר בהן, ואהב לשבת לשתות ולעשן עמם. הוא גם שר במקהלת כנסייה. ב-3 בינואר 1911 נפטר בגיל שישים, כנראה מדלקת ריאות. יום לפני מותו התבשר שזכה בעיטור כבוד של מסדר צלב הכסף של המושיע. ***שישה ספרים דיגיטליים במארז אחד*** יומנו של איש בן חמישים אדם בן חמישים מבקר בפירנצה ורושם ביומנו רשימות על אירוע מטריד שהתרחש זה עתה: הוא פגש את בתה של מי שהיתה לפני שלושים שנה אהבת נעוריו. אנגלי צעיר מחזר אחריה, ובן החמישים לא יכול לראות ביחסים האלה אלא חזרה מדויקת על עברו הסנטימנטלי: סיפור מר שהותיר בו פצע עמוק וכואב. הוא מתעקש להציל את האלטר-אגו הצעיר שלו מפני הסכנה הנשקפת לו. האם נסיבות דומות מביאות לתוצאות זהות? האם יש טעם להשליך על אחרים את חיינו? יצירה זאת, ספק פרבולה ספק התבוננות נוקבת בגורל האנושי, מכילה את המסתורין, העמימות, הקלילות האלגנטית והאירוניה האופייניים כל כך לעולמו הספרותי של הנרי ג'יימס. לפנינו נובלה מיניאטורית המסבה הנאה צרופה – אולי בגלל הפרוזה הזוהרת, ואולי כי היא מחליקה פנימה אל התודעה כמנה מרוכזת של עונג. כתובה ב-1880 בין "דייזי מילר" ל"דיוקנה של גברת", אנו חושבים שהנובלה "יומנו של בן חמישים" היא המפתח המושלם ליצירתו של הנרי ג'יימס. חאדולה לפניכם הרומן המכונן של הספרות היוונית המודרנית. זהו ספר המתרחש על רקע נופיו של אי יווני, בתקופה של עוני ועליבות ושגרת יום-יום שלווה לכאורה. ובתוך התפאורה הפסטורלית וחיי הכפר הפשוטים, חיה דמות מצמררת: שמה חָדוּלה, והיא מרפאה בצמחים, מיילדת ורוצחת. היא הציר שסביבו מתפתחת עלילה מותחת, מטרידה, סוחפת, ומרובת קריאות כמספר קוראיה. חדולה מציפה אותנו בשאלות "גדולות", ולא ייפלא שאלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס מכונה גם "דוסטוייבסקי היווני". נושאי הספר הם מהות הטוב והרע, מוסר, כבוד, אשמה, כעס, קנאה, בגידה, העדר אופקים, תשוקה ושקר. פאפאדיאמנטיס מפתה את הקוראים בכל הדרכים האפשריות, בכתיבה שהקדימה את זמנה בעשורים רבים – הוא מתרגם את המיתוסים היווניים ללשון ימינו ומעמיד אותנו מול יצירת מופת עוצרת נשימה. "חדולה" עובד לקולנוע בשנת 1974. בעשור האחרון תורגם הרומן ליותר מעשרים שפות ובהדרגה הוא זוכה למקום של כבוד בין קלאסיקות הספרות הגדולות. תותים מילה אחת: קסם. "תותים" הוא דיוקן בדיוני של מרחב-ילדות, המקום הפיזי, העולם השלם שאפשר לחוות בו שמחה ואושר. "תותים" הוא הבניה זוהרת של מקום – עיירה – ברגע נתון של זמן, לפני המלחמה. "תותים" מספר את תולדותיהם של העמים הנודדים, של בני אדם שנאלצו לחיות בפשטות מרבית או בעוני, ושסיפורם נהפך לאפי, מתוקף היותו אנונימי כל כך. יוזף רות כולו נמצא בין הדפים המעטים של "תותים". כל הנושאים, האירוניה, הכמיהה המלנכולית לעבר, המשפטים הקצרים, המקצבים המשתנים, האלכוהול, הנעורים, היחס אל הכסף, החיים והמוות, המתח בין מזרח למערב אירופה, נוכחותם של היהודים כסובייקטים קסומים, מפוקפקים וסותרים. כל משפט וכל פסקה בספר הם יצירה שלמה. כל פיסה היא הארה. היצירה החלה להיכתב בשנת 1929, ואף על פי שיוזף רות מעולם לא השלים אותה, יחסו אליה היה מיוחד תמיד: "הנובלה הגדולה", "הספר על הילדות", "היצירה עם מעוף". ‎ כשהספר של רות נקטע, הוא דווקא גורם לאפקט מוגבר: החשיבות של אלפי העלילות המצויות ב"תותים" כה גדולה, עד שהיצירה יכלה לכלול שלושה או שלושת אלפים עמודים כאלה, בלי שערכה ייפגע. לפניכם ספר ללא סוף, יצירה בלי קץ, שנגמרת בראשו של הקורא במעין שלוש נקודות דמיוניות. כפי שנכתב על הספר: "ישנן נובלות בלתי מוגמרות בצורה כה מושלמת, וקצרות באופן כה גאוני, עד שקריאתן היא אינסופית". "מה שרות רואה ומוסר בתותים הוא מהות יחידה במינה, המבטאת את שבריריותו של המצב האנושי" נדין גורדימר "רות הגיע מהמזרח, מהביצות, מהתותים, וכתב כמו המלאכים" דר שפיגל הסיפור של הזקן הטוב והנערה היפה הנה הוא! הסתכלו עליו, הולך ברחוב, עומד לעלות על החשמלית בעירו טריאסטה. לבוש היטב, עיניו מספרות על תהיות פנימיות. על מי מדובר? "הזקן הטוב", אדם מבוגר ומכובד, בעל אמצעים, שאוטוטו יפגוש את מושא תשוקתו. את הרכבת שלו מדהירה קדימה נערה יפה ושופעת חיים. הוא מתאהב בה, ואף ינסה לפתות אותה. יהיו מפגשים, ארוחות, ומגע – אם נרצה, זהו מפגש נדיר בין זִקנה לנעורים. לפנינו גם מפגש בין העייפות הקיומית של התרבות האירופית-הבורגנית לבין היפוכה הגמור. הזקן נתקף אובססיה. התנהגותו גחמנית. הוא שרוי בסערה פנימית, ועמדתו המוסרית נקבעת לפי תנודת הדחפים שלו: אהבה, קנאה, חרטות, מתח וחוסר יציבות. הזקן חוקר את מצבו הנפשי, הולך ותועה במבוך של השערות מעיקות. וכך, כדי לתקשר עם פנימיותו, נתפס הזקן לרעיון: להשאיר ירושה אינטלקטואלית בדמות חיבור, שמטרתו תהיה להוכיח ״כמה חיונית בריאותם של הזקנים לטובת האנושות״. "הזקן הטוב והנערה היפה" הוא משל אירוני, פלאי ומעודן, המעובד באיטיות ומגיע לכלל שלמות. זוהי היצירה הקצרה המרכזית ביותר של איטלו סבבו. היא נכתבה בשנת 1930 כעבור הפסקה יצירתית של עשרים וחמש שנה, וזהו תרגומה הראשון לעברית. דוקטור מריגולד גיבור היצירה היפהפייה שלפניכם – דוקטור מריגולד – הוא סוחר נודד בחפצים משומשים. והוא מיטיב לעשות את מלאכתו. אפשר אף לומר שאין מתאים ממנו למכור לכם כל דבר שהוא, וזאת משום שכלי העבודה העיקרי של דוקטור מריגולד, נשקו הסודי, הוא הדיבור שבעל־פה, התקשורת בין בני האדם, ולצידם שמחת החיים הטבועה בו ורוחו המרוממת תמיד. כשם שמריגולד מוכר את סחורותיו לבני האדם, כך גם דיקנס כובש אותנו ברטוריקה המופלאה שלו ומזמין אותנו אל עלילה ובה עוני מרוד, מוות במשפחה, פגישה מצילת חיים עם ילדה חירשת ואילמת, לידתם של יצר הורות והשכלה, ספרייה שכמוה כבית, ולב טוב הגובר על הכול. בימיו האחרונים של דיקנס ובשלהי הקריירה הספרותית שלו הוא בוחר להשתקף דווקא בדמותו של סוחר נע ונד, פטפטן כפרי ידוע סבל הכובש את ליבותיהם של פשוטי העם. חשבונות פתוחים בדירה חשוכה, בבניין אלמוני בעיר גנרית, מסתתרת דמות אנושית בנויה למופת, שתעורר אותך לחשוב, להזיע ולחקור את טבעו של האדם. לכאורה הדמות, זקן קשה יום, היא אדם כושל, עלוב. אפילו המחבר אינו מרחם עליו. עד שברגע בלתי צפוי מתרחש אחד מאותם מהלכי דמיון והמצאה שרק ספרות נפלאה יכולה לחולל, והכול מתהפך… אדם בתוך דירה, בקומה מסוימת בתוך בניין: עולם שלם, רשת יחסים מורכבת, פרפרזה על החברה שלנו. זהו ספר שמתחיל כדרמה חברתית והופך לספר מתח מרתק: כמות גדושה של עלילות ודקויות, הומור שחור, ובעיקר הרבה ספרות. מרטין קוהן, בשליטה נדירה באמנות הסיפור, מבסס את מקומו כאחד מנציגי תור הזהב של הספרות הלטינו-אמריקאית העכשווית. "נובלה שהיא מקרה מבחן יוצא דופן, מותח וקיצוני של דמות אחת ועולמה בתוך דירה" אדמונדו פס סולדן "זקנה. כישלון. אנושיות והיפוכה כלואים ביצירה צרופה וערמומית במיוחד" לאורה לין צילום:s/a יוזף רות הוספה למעקב יוֹזֶף רוֹת, מגדולי הסופרים בשפה הגרמנית במאה העשרים, נולד בשנת 1894 בבּרוֹדי שבגליציה למשפחה יהודית. בשנים 1918-1916 שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה עיתונאי בווינה, אחר כך בברלין, אחר כך בכל אירופה. ב-30 בינואר 1933, יום עליית היטלר לשלטון, עזב את גרמניה והחל לנדוד ברחבי אירופה. את מרבית שנות גלותו עשה בצרפת. רות, המכור לאלכוהול, מת ב-27 במאי 1939, ארבעה ימים אחרי שהתמוטט בבית קפה בפריז. יוזף רות כתב שישה-עשר רומנים, תשעה-עשר סיפורים קצרים ונובלות, ואלפי כתבות ופיליטונים. מספריו שתורגמו לעברית: "מלון סבוי" (1924), "איוב – סיפור של איש פשוט" (1930), "מארש ראדצקי" (1932), "אגדת השתיין הקדוש" (1939), "יהודים נודדים" (1927) ו"הלווייתן" (1938). הוצאת "תשע נשמות" ממשיכה את מלאכת תרגומי רות שהתחילה בהוצאת "סמטאות" ו"זיקית", ומתכוונת לבנות בהדרגה את "ספריית יוזף רות" שתביא לקוראי העברית את מיטב יצירותיו שלא ראו אור עד כה. איטלו סבבו הוספה למעקב אהרן הקטור שמיץ, או בשמו האיטלקי אטורה שמיץ, נולד ב-1861 בטריאסטה, שהיתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. עירו היתה נקודת מפגש של העולם הגרמני, הסלאבי והאיטלקי. כבר בשמו הספרותי, כלומר במסכה שעטה, מגולמת הדואליות המאפיינת את חייו: איטלו, על שם המולדת המתהווה, וסבבו, כמחווה לשורשיו הגרמניים. סבבו היה אזרח אוסטרו-הונגרי נאמן לאימפריה, אך בד בבד ראה עצמו שייך למדינה האיטלקית הצעירה. הוא דיבר גרמנית רהוטה, אך בכתיבתו הספרותית ביכר איטלקית ניבית ולא מושלמת. סבבו נולד למשפחה יהודית בורגנית, אך נסיבות חייו הביאו אותו מוקדם מדי לתפקיד של פקיד בבנק. לאחר חתונתו החליט להתנצר. הוא ניסה לממש את הדחף שלו לכתוב, אך בגלל כישלונן של יצירותיו הראשונות פנה למסחר וציית למוסכמות החברה. סבבו יהיה אפוא "סבבו" רק ברגעים הפנויים שבין העסקים, בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובייחוד בחמש-עשרה השנים האחרונות לחייו, כשהצורך לכתוב גבר על הכול. בשנת 1907 פגש סבבו את ג'יימס ג'ויס, ששהה בטריאסטה באותה עת. בין השניים נוצרו יחסים קרובים, וסבבו מצא בהם עידוד להמשיך במלאכתו. בשנת 1923, לאחר שתיקה ספרותית בת עשרים וחמש שנה, פרסם את יצירת המופת שלו, "תודעתו של זנו", אחד הרומנים הגדולים של המאה העשרים. כמה שנים לאחר מכן, ב-1928, מת סבבו בשיא הצלחתו, בתאונת דרכים. בשנות ה-30 ג'ויס ומספר מבקרים צרפתיים דגולים החלו להפיץ מיצירותיו, כחמישים במספר: רומנים, מחזות וסיפורים קצרים. צילום:Jeremiah Gurney צ'רלס דיקנס הוספה למעקב צ'ארלס ג'ון הפם דיקנסנולד ב-1812 בפורטסמות' שבאנגליה. אביו, ג'ון דיקנס, נכשל בעסקים ונכלא עם משפחתו. צ'רלס, שהיה אז בן שתים-עשרה, עבד במפעל להשחרת מגפיים. תקופה אפלה זו תשפיע עליו כל חייו, ובספריו יופיעו בתי יתומים, בתי כלא ועבודת פרך. את הקריירה הספרותית שלו התחיל דיקנס בפרסום כיתובים לאיורים של רוברט סיימור, שנהפכו לסדרה בהמשכים – חידוש אופנתי שאִפשר לדיקנס לפרסם כך רבים מהרומנים שלו, ובהם "אוליבר טוויסט", "מזמור-שיר לחג המולד", "דייוויד קופרפילד", "שתי ערים" ו"תקוות גדולות". לימים נעשה דיקנס לסופר הגדול בימיו. אף שנהנה מתהילתו, סבל לבסוף ממעריציו ונפרד לשלום מקהלו בקריאה פומבית אחרונה ב-1870. כעבור שלושה חודשים, ב-9 ביוני, לקה בשבץ מוחי ונפטר בגיל 58. צילום:John Singer Sargent הנרי ג'יימס הוספה למעקב הנרי ג'יימס נולד בניו יורק ב-1840. בצעירותו נדד עם משפחתו בין אירופה לארצות-הברית, ובבגרותו נדבק במה שכינה "הנגיף האירופי" וחי באנגליה, צרפת ואיטליה, שכלפיה פיתח תשוקה מיוחדת. בשנת 1876 השתקע באנגליה ופרסם את הרומן הראשון פרי עטו שזכה להצלחה רבה, "רודריק הדסון". אחריו, בין היתר, באו "האירופאים" (1878), "דייזי מילר" (1879), "דיוקנה של גברת" (1881), ולצדם נובלות וסיפורים קצרים מופתיים. הקריירה הספרותית שלו הייתה ארוכה ופורייה: ב-51 שנה כתב 20 רומנים, 112 סיפורים, כמה כרכים של מסעות וביקורת, עיתונות ספרותית ואפילו מחזות, אף שפחות מוצלחים. ג'יימס הרבה לעסוק ביחסים בין התרבות האירופית והתרבות האמריקנית ובהשפעותיהן ההדדיות, והתעניין עמוקות בנפש האישה, שראה בה תעלומה. עם זאת, הוא מעולם לא התחתן והיה משוכנע שהנישואים לא הולמים אותו. הוא מת באנגליה ב-1916. מרטין קוהן הוספה למעקב מרטין קוהן (1967) נולד וגדל בבואנוס איירס, באחת מאותן משפחות המעודדות קריאה בלי לקרוא אפילו ספר אחד. את ילדותו בילה מול הטלוויזיה. בגיל אחת-עשרה חלם להיות שחקו כדורגל, ובמקביל החל להתפעם מקריאה וכתיבה. כיום מלמד ד"ר קוהן תיאוריה ספרותית. נוסף על כך הוא אחד המסאים החשובים באמריקה הלטינית. הוא פרסם קובצי סיפורים, מסות, ועשרה רומנים שתורגמו לאחת-עשרה שפות וראו אור בהוצאות משובחות ביותר כגון קומפניה דס לטראש בברזיל, סורקאמפ בגרמניה, סרפנט'ס טייל באנגליה, פפירוס בייוון וסיי בצרפת. ספריו הבולטים של קוהן הם: "פעמיים יוני" (2002), "שניות בחוץ" (2006), "מוזיאון המהפכה" (2006), "אזור אורבני" (2007) ו"מדעי המוסר" (2007) שזכה בפרס פרס ארלדה-אנגרמה (2007) ועובד לקולנוע. בשנת 2014 זכה מכלול יצירתו בפרס "קונקס" החשוב. קוהן לא ויתר על אהבות הילדות, והוא ממשיך להיות אוהד מסור של "בוקה ג'וניורס". הכדורגל מסמל בעיניו הזדמנות לחיבור עם התרבות הפופלרית השורשית. הוא לובש תמיד בגדי "אדידס", מהנעלים ועד החולצה, בלי כל סיבה מוסברת או כמעין חותם אישי. יש המשערים שהוא הסופר הראשון בחסות המותג. זהו התרגום הראשון לעברית מספריו. אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס הוספה למעקב אלכסנדרוס עמנואל פאפאדיאמנטיס נולד בשנת 1851 באי סקיאָתוֹס שביוון, רביעי מתוך שבעה בנים ובנות. אביו היה הכומר של האי, בן למשפחה של יורדי-ים שרבים בה היו כמרים ונזירים. אמו היתה נצר למשפחת אצילים שמוצאה מהעיר מיסטרה. משפחתו היתה ענייה, אך הוא נחשף לעולם האמונה והדת בגיל צעיר, והודות לכך למד קרוא וכתוב. הוא למד פילוסופיה ושפות זרות ובהמשך עקב דרישת אביו לעזור בפרנסה החל לעבוד כמתרגם, ולכתוב את השירים, הקומדיות והסיפורים הראשונים שלו. בשנת 1903 פרסם אלכסנדרוס פאפאדיאמנטיס את "חָדוּלה", מיצירות המופת הגדולות של הספרות היוונית, חלוצת הספרות היוונית המודרנית וספר על-זמני הנלמדת כיום בכל מוסדות הלימוד ביוון. הוא העדיף את חברתם של פשוטי העם בשכונות העוני שהתגורר בהן, ואהב לשבת לשתות ולעשן עמם. הוא גם שר במקהלת כנסייה. ב-3 בינואר 1911 נפטר בגיל שישים, כנראה מדלקת ריאות. יום לפני מותו התבשר שזכה בעיטור כבוד של מסדר צלב הכסף של המושיע.