מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב

יואל דה-מלאך (1924-2006), היה מהדמויות המרתקות, הססגוניות והמוערכות ביותר בתנועה הקיבוצית. יואל, יליד איטליה, נמנה עם מייסדי רביבים, בה עשה את מרבית שנותיו. בראשית שנות השישים הוא הקים ברביבים תחנה לניסויים חקלאים, ומאז, במשך למעלה משלושים שנה, עסק בחקר החקלאות המדברית, ובהתאמת נידולי שונים לאקלים המדברי. היה מהראשונים בעולם שהשתמשו בהצלחה במים מלוחים לחקלאות ובעיקר לנידול ענבניות, ואף פיתח זן מיוחד "מתק במדבר", שהיה לשם דבר בעולם. על עבודתו בחקר החקלאות בנגב, שהיה למפעל חיים, זכה בשנת 1986 בפרס ישראל. הוא היה החוקר היחיד בארץ, שזכה בפרס יוקרתי זה ואף להכרה ולהוקרה בינלאומיים, מבלי שסיים בית-ספר תיכון ומבלי שהייתה בידו תעודת בגרות, שכן נמלט מאימי המשטר הפשיסטי באיטליה, והגיע לארץ בהיותו בן 15 (1959). את מרבית השכלתו החקלאית רכש כסטודנט שלא מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים, ומעל לכל בעבודת שטח.

הספר רב הכמות והאיכות המובא בזאת, מנולל פרשת חיים מופלאה, שבמרכזה עבודתו העקשנית של האדם באיתני הטבע, הבדידות ותנאי המדבר, ולעתים גם נגד הממסד, שלא תמיד ידע להעריך נכונה את חשיבותו של המפעל החלוצי נטול הפשרות של ראשוני הקיבוץ, ולהגיש את הסיוע הנדרש, למה שהיה בזמנו "היישוב הדרומי ביותר בארץ".

בספר פרקים אנושיים רבים, שלא אחת נוגעים ללב, כמו, למשל, יחסיו המיוחדים עם הבדווים תושבי הסביבה, שהיו ידידיו ובני טיפוחיו, שכינהו לא אחת "אבא".

מובאים גם המאבקים הרבים נגד אויבים באזור: ערבים, הצבא המצרי ולעתים גם הבריטים, שנסתיימו לא אחת בקרבנות ובנפילת "הטובים שברעי", שנטמנו באדמת הקיבוץ הצעיר, שנוכחותו במקום נידח זה חרצה, במידה רבה, את גורל האחזותו בנגב הרחוק, ויש אומרים, גם את הכללתו של הנגב במדינת ישראל.

לפנינו ספר חובה בכל בית בישראל, המלווה דרך ההוויה והחוויה האישית, פרקים מרכזיים בקורות המדינה הנולדת.

א.ש.