ניר־עוז: פרחי גאולה ואבל

אנחנו מגיעים לקיבוץ ניר־עוז בפעם הראשונה. יש עלינו מצלמות. לשנינו יש בנק דימויים רווי בראש, את כולם צרכנו דרך מסך כזה או אחר, אף אחד מהם לא ראינו באופן ישיר. הכל יפה נורא, הכל כואב נורא. אין אנשים. במקומם יש צמחים ובתים ריקים. בהיעדר אדם, כל דלת נראית לנו מלאת אופי. כמו מרמזת לנו על המשפחה שחיה מאחוריה. העיניים שלנו נעות בין פלטת צבעים צרה מאוד, ברורה מאוד. הקיבוץ נטוש ודימויים של יופי קיבוצי מתערבבים עם דימויים של הרס ומוות. שחור או ירוק. - הספר מהווה אינדקס לחצרות וחזיתות הבתים של תושבי קיבוץ ניר־עוז, לאחר ה-7 באוקטובר. הוא כולל סיפורים, ריאיונות, וטקסטים על פרחי האזור, הגן הבוטני שהוקם לפני עשרות שנים במקום, וסיפורים של שורדי הטבח; במקביל לצילומים של הקיבוץ, של הישוב ועוד. הספר הוגש כפרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2024) בליווי המעצב נעם שכטר. לקריאה נוספת: "על פרחים ואנשים" כתבה על הספר בבלוג הספרנים, יעל אינגל, 2025