יהי - מילים כמעשים

בפרקו הראשון של ספר הספרים מסופר שהעולם נברא במאמרות פיו של אלוהים. מהו היחס בין לשון האלוהים ובין הלשון האנושית? מה כוחן של מילים אנושיות הנשלחות אל עולם שנברא במילים? מהו מעמדם של מעשים שמחולל הדיבור, כגון תפילה, נדר או קללה, ומעשים שמחוללת הכתיבה - מזוזות, כתובה או אלת הסוטה, בעולם היהודי? ומה יהיה מעמדם של מבעים שלא היו לנוסח קבוע ומקודש - מילות שירה או מילות תפילה אישית? האם ריבוי המלל היהודי מבטא ריחוק בין היהודים ובין הממשות? האם למעשה האמנות יכול להיות ערך דתי? שאלות אלה ואחרות נידונות במסת המכונסות כאן בדרך של עיון במקורות, מתוך עניין באסתטיקה ובתהליכים ארס-פואטיים, ובלא שיוצנע ההקשר הביוגרפי והנסיבתי של הכותבת - אישה יהודייה שהוגה בתורת אבותיה החסידיים, וציונית שברית כרותה לה עם הלשון העברית.

המסת כתובות בפיספס של סוגות. בדרך כתיבתן יש משום ניסיון לאשש את הטענה העקרונית המשוררת בהן בדבר התוקף הדתי של מבעים אישיים אמנותיים.

שרה פרידלנד בן ארזה, משוררת, עורכת ספרים ומרצה בנושאי חסידות, ניגון, פיוט ומגדר. פרסמה שני ספרי שירה: 'אנא בשם' (עם עובד) ו'חוט של חסד' (הקיבוץ המאוחד).

פרופ' יהודה ליבס: "...המסת נכתבו מתוך ידע עצום ויחס אמפתאי אל מקורות היהדות, שאינו פוגע בהסתכלות חודרת ובניתוח פילוסופי מדוקדק (גם כשהוא נעשה מנקודת מבט אישית ביותר)."

פרופ' גדעון עפרת: "השתאתי מהאיכות הנדירה של חכמה, בקיאות במקורות יהודיים, כושר חשיבה פילוסופית חדה ומוארת ורמה לשונית נפלאה. בדרכה האנליטית-לירית, שאינה חוששת מרגשות, מחשיפה אישית ואף מהתבטאות שירית לרגעים, נוטלת אותנו שרה פרידלנד בן ארזה למסע מפותל בין פסגות הדעת של מחשבת השפה מאז העת העתיקה ועד לפוסט-מודרנה, לבין פסגות מדרשים יהודיים שעניינם השפה והדיבור..."