אלמה וביורן

ארבעה ימים בנורווגיה הספיקו לאלמה כדי ללמוד מה זאת אהבה. "שוקולדה ים תיכונית חמה שלי", קרא לה הוויקינג שלה והטיס אותה לשחקים. ובכל זאת אז, לפני עשרים ואחת שנים, היא בחרה לא לעזוב את הבית ולהישאר עם בעל דוקר. בגלל הילד וגם בגלל הביטחון.היום היא טסה לחתונתו של בנה איתמר עם אנה הנורווגית, ואין בה שמחה. היא מתייסרת, האם לחפש את אהובה משכבר? הטיסה לשם לוקחת את אלמה למסע אחורה בזמן - אל ילדותה במושבה הקטנה בדרך לצפת, אל יחסיה עם אמה אלגרה ילידת סלוניקי, אל המפגש עם הנורווגי ואל הציור שהציל אותה מחיי שיממון והעניק משמעות לחייה. זהו גם מסע אל נופי הגליל האהובים, אל הניחוחות והצבעים של ילדותה ואל הצלילים של אז, צלילי שפת אמה - הלאדינו.דרך התמונות שאלמה מציירת, ואלה שהיא רואה בעיני רוחה, אנו מתוודעים לחלומות של ילדה שאהבה לעוף, ליחסיה המורכבים עם ילדיה, ובעיקר לסיפור אהבה גדול מהחיים.היא סופרת ומטפלת משפחתית וזוגית. את שפת הלאדינו ספגה בבית הוריה בשנות ילדותה. כמו בספריה הקודמים, "בואי דודה", "נרקוד", "איצ'ו וברנרד", ו"שבי יפה, תחייכי", היא מצליחה לשרטט בסגנונה המיוחד והאותנטי וברגישות רבה דמויות הרדופות על ידי רוחות רפאים שהחיים חבטו בהן, ולמרות זאת בחרו באהבה.