סרט כחול־לבן

ספרה של חמוטל מעפיל ורסנו משרטט את התפתחות ייצוג המיניות בקולנוע הישראלי כ"זירת התגוששות" שבה נאבקים הגורמים המגדירים את יחסי הכוחות בחברה. מטרת הספר לבחון את הדיאלקטיקה המאפיינת את מערכת הערכים ההגמונית הישראלית, את שימורה באמצעות השיח הקולנועי ואת השינויים שחלו בה. למן ראשיתו כונן הקולנוע הישראלי את הגבריות כערך מרכזי המשתקף בדמותו של אור"י (אשכנזי, ותיק, ריבון, יהודי). באמצעות התמקדות בייצוג המיניות הספר עוקב אחר דמותו של אור"י שהולכת ומאבדת את ריבונותה: הגבר הצעיר ורב-האון, אשר ייצג את "הישראליות היפה" של שנות ה-60, מסתאב, מתבגר והופך לתאוותן, סוטה ועקר במהלך שנות ה-70; תשוקתו אל ה"אחר" מאיימת על קיומו ומערערת את מעמדו ההגמוני בסרטי שנות ה-80, ובשנות ה-90 הוא מתנפץ, מאפשר לקולם של "האחרים" להישמע ולתשוקתם לפרוץ ולהיחשף לעין המצלמה. סרטי העשור הראשון של שנות האלפיים עוסקים באובדן הגבריות באמצעות דמות האב שהכזיב, נטש או מת. הקולנוע, כייצוג תרבותי, משקף הלכי רוח ומבטא ערכים, נורמות ואף משברים בחברה. לפי המחברת המציאות המתוארת בסרטים אלה משקפת תגובה לא רק למשבר הזהות העמוק שבו נתונה החברה הישראלית, אלא זאת שהיא משמשת אלגוריה לאירוע אשר כמעט לא זכה לטיפול קולנועי ישיר: רצח ראש הממשלה יצחק רבין. באחריתו הספר מראה שבמקום הגבריות המעורערת בסרטים עולה ומתעצבת הנשיות כערך חברתי מרכזי.ד"ר חמוטל מעפיל ורסנו עוסקת בחקר תרבות פופולרית; מלמדת ומפתחת קורסים במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת באוניברסיטה הפתוחה.