קזנובה מווילנה

(1842‑1909) היה אחד הטיפוסים הססגוניים ביותר בתולדותיה של התרבות העברית המודרנית. הוא היה ה"ילד הרע" של ההשכלה היהודית ברוסיה - מבקר ארסי נטול רחמים, מלשין לרשויות, פושע נמלט. ב-1875, בעודו עובד כפקיד בדיסקונטה-בנק של פטרבורג, זייף את חתימת מנהל הבנק על שטר התחייבות בסך 168,000 רובל, קיבל את מלוא הסכום בבנק למסחר של מוסקבה, ונסע לחוץ לארץ עם חלקו בשלל ועם סופיה קנגיסר - הנערה ששיכנע להצטרף אליו להרפתקה. להיסטוריה של התרבות הרוסית נכנס קובנר כחברו לעט של פ"מ דוסטויבסקי, אשר כתב את הטקסט הנרחב שלו על השאלה היהודית בתשובה למכתביו של קובנר. כולל שלושה טקסטים אוטוביוגרפיים של אברהם אורי קובנר. לצד האוטוביוגרפיה הרשמית וה"מכובדת" שלו, שהיתה מוכרת לחוקרים שנים רבות, מוצגים לראשונה שני טקסטים בלתי ידועים, החושפים רבדים מוצללים בדמותו המסוכסכת והבעייתית. הראשון - " - הוא יומן שבו מתאר קובנר את חייו הבוגרים מפרספקטיבה של התנסויותיו המיניות. זהו טקסט שערורייתי, גס, מרתק ומאתגר מבחינה אסתטית ואתית. קובנר פורש כאן את כיבושיו וחשקיו המיניים בבוטות גראפית, תוך ההתמקדות בגופניות - שלו ושל הנשים שחשק בהן - על עליבותה, אלימותה, פגמיה וכשליה. הטקסט השני הוא הסיפור "", המתאר את נסיבות הכתיבה של אותו יומן-אוטוביוגרפיה.את הספר פותחים וחותמים דבריה מאירי העיניים של ד"ר סבטלנה נטקוביץ', שמצאה את הטקסטים בארכיון ברוסיה ותירגמה אותם. ד"ר נטקוביץ' חושפת את מלכודת הזהויות של קובנר ואת הרב-שיח שמתנהל בין שלושת הטקסטים האוטוביוגרפיים שכתב, השונים כל כך זה מזה, לבין התפיסות הגבריות האירופיות של המאה ה-19 והתפיסות המשכיליות של יהודי רוסיה.