אי-ציות אזרחי

"בכל לבי אני מסכים למוטו: 'הטוב בממשלים הוא זה הממעיט למשול', והייתי רוצה לראות שנוהגים לפיו באופן מהיר ושיטתי יותר. כשהוא מתגשם, הוא מגיע בסופו של דבר לשלב, שגם בו אני מאמין: 'הטוב בממשלים הוא זה שאינו מושל כלל'. וכשבני האדם יהיו מוכנים לכך, זה סוג הממשל שיהיה להם".מתוך המסה: "אי-ציות אזרחי" (1849).בספר זה קובצו ארבע ממסותיו הידועות ביותר של (1862-1817), אשר נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בהגות ובספרות האמריקאיות; זה אשר מחשבתו תופסת היום נפח חשוב בהגות המודרנית על אודות כלכלת היחסים בין המדינה לבין האזרח, זה אשר ממנו ניתן לגזור מחשבה אנרכיסטית-רדיקלית מחד גיסא וליברליזם-חרותני מאידך גיסא. נחשב למסה המפורסמת ביותר של בשל קריאתו לפרוץ את גבולות ההתנגדות המקובלים בדמוקרטיה מבלי לאמץ פעולות אלימות נגד השיטה. זהו ניסיון ראשון מצד אזרח אמריקאי להרחיב את ממד ההתנגדות למשטר, ומבחינה זו מדובר בניסיון מכונן שחוגי אופוזיציה והתנגדות רדיקלים התבססו עליו במהלך השנים הבאות. , שראה במרי אזרחי ובהתנגדות בלתי אלימה דרך מרכזית במאבק השחורים לשוויון זכויות, הזכיר בנאומיו הרבים את החוב הגדול שהוא חב לת'ורו, אשר פיתח את עקרון אי-הציות האזרחי כבר במאה ה-19. חוגים אנרכיסטים, פציפיסטים, מתנגדי ההתערבות בוייטנאם, מנהיגי תנועות המחאה ותרבות הנגד בשנות ה-60 ומתנגדי הגלובליזציה בימינו אנו מתייחסים גם הם לתובנות שהעלה ת'ורו במסה זו בזכות אי-הציות האזרחי.לדעת ת'ורו, אי-ציות אזרחי הוא הכרח בל יגונה ואופציה ציבורית לגיטימית וראויה הנגזרת מתוך מחויבות לדמוקרטיה מהותית בעלת ממד ערכי. האופציה של אי-ציות אזרחי מצביעה על הסתירה המהותית בין דמוקרטיה המחויבת לחירות האדם ולזכויותיו הבסיסיות לבין אימפריאליזם הפוגע בחירויות ובזכויות אלה ולכן אינו לגיטימי בחברה דמוקרטית; כל זאת אף על פי שרוב הציבור, בהכרעה דמוקרטית פרוצדורלית, תומך באימפריאליזם כאקט של פטריוטיות. אי לכך, כשנוצרת סתירה בין הממד המהותי-ערכי של הדמוקרטיה כאורח חיים לבין הממד הפרוצדורלי-טכני של הדמוקרטיה כשיטה לקבלת החלטות ללא אלימות, על האזרח הדמוקרטי להעדיף את המהות על הפרוצדורה – עליו לשבור את חוקי המשחק תוך נכונות לשלם על כך מחיר.לספר מצורפת הקדמה מאת , מאוניברסיטת תל אביב, על מחשבתו של ת'ורו.