כה אמר זרתוסטרה : ספר לכל אחד ולאף אחד

הספר מחזיק, לדברי ניטשה עצמו, את "כל הפילוסופיה" שלו. ואולם סגולותיה העיקריות של היצירה המפורסמת הזאת (ויש מי שיאמרו – חולשותיה) מככבות על בימת הסגנון: הוא מזיגה פרועה של סיפורת, פיוט ופאתוס, מליצות ומהתלות, דימויים וסמלים, צלילים וקצבים ושלל תבניות רטוריות, ששום ניתוח מושגי-תבוני לא יכול למצותם. בסופו של תהליך ארוך שעברתי, כשניגשתי לקרוא ולתרגם מחדש את הספר, החלטתי שלא להציע לקוראים לעשות את מה שנבצר ממני. אינני אומרת להם: לפניכם ציון-דרך בתולדות ההגות והתרבות ואולי גם בתולדות הברבריות המערבית המודרנית; לכן, אם תבינו ואם לאו, קראו עד תום והשכילו, ולא ייפקד מקומכם בין מיליוני קוראיו של ספר-הפולחן הזה. כי אני עצמי, שכמו קוראים רבים נשביתי בצעירותי בקסמיו בלי לדעת בעצם למה, נאלצתי בבגרותי להודות ביני לביני שאיני נשבית בהם עוד. אדרבה, עד כדי כך אינני מבינה את כוונותיו ואת פשר ההשפעה העצומה שהיתה לו על הוגים ועל אמנים, על יחידים ועל המונים, שאני אף מתקשה להמשיך בקריאה. והנה עכשיו, ככל שהוספתי ידע והבנה באמצעות התוודעות אל ההקשרים השונים של היצירה – החל בהקשרים הפילוסופיים ובמקורות הרבים מספור המצוטטים בה במישרין ובעקיפין, וכלה בפרטים מחייו האישיים של המחבר, שהתגנבו אף הם לתוך הספר – ככל שהתפענחו לי ככה יותר דברים, כך רבתה הנאתי מהקריאה ומהתרגום וגברה סקרנותי להציץ עוד ועוד אל המעמקים ואף אל התהומות של ההרפתקה החווייתית והאינטלקטואלית הגדולה המזומנת בו לקוראיו. והתפלאתי לגלות עד כמה היא מעניינת, נועזת ומגרה גם היום, אף אם לא תמיד מובנת עד תום. התהליך הזה הניב תרגום לעברית שונה מאוד מהתרגומים הקודמים. הוא הניב גם מבוא אינפורמטיבי ואישי כאחד והערות שוליים רבות. את אלה אני מציעה לקורא הישראלי שמבקש לקרוא את כמו שביקשתי אני ונכשלתי תחילה: לא כמלומד וכפילוסוף אלא כאדם סקרן מן השורה, כקורא שאוהב ספרות והגות גם כשהן מעורבבות יחדיו. קורא שנפשו ורוחו מתפתות ברצון ליופי מוזר ופראי, לא שלם ולא הרמוני, ומוכנות ומזומנות להינגף בחידות ובתעלומות, למעוד ושוב לקום, לצאת במחול, להצמיח כנפיים ולעוף, ולפעמים להתמכר לחירות המוצעת לו להשתעשע ואפילו להשתטות. קורא כזה ימצא שכל אלה ניתנים לו כאן במתנה ביד רחבה.