האזוריות החדשה של ישראל

הספר מציג קריאה עמוקה לרפורמה מבנית במערכת השלטון המקומי בישראל. מחבריו מצביעים על כך שמבנה השלטון הנוכחי – תוצר של חלוקות מוניציפליות ישנות המבוססות על זהויות אתניות, דתיות ולאומיות – יצר מערכת מקוטבת ומפוצלת, המנציחה פערים חברתיים, כלכליים וגיאוגרפיים. בישראל של היום, רשויות רבות מתקיימות כ״אי-שוויון מוניציפלי״ ערים חזקות צוברות משאבים וכוח, בעוד רבות אחרות, בעיקר בפריפריה, תלויות בממשלה וסובלות מהיעדר עצמאות תפקודית, שירותים ירודים, ואובדן אמון ציבורי. כנגד מציאות זו מציע הספר חזון של ״אזוריות חדשה״ – מבנה שלטוני נוסף, אזורי, שיאגד את הרשויות המקומיות תחת 33 אזורים חדשים עם ערים מרכזיות, סמכויות נרחבות ושיתופי פעולה בין-קהילתיים. לפי המחברים, זהו מפתח לשינוי עומק – לא רק בניהול המקומי אלא בהגדרה מחדש של השותפות הישראלית. המודל כולל ביזור סמכויות, פיתוח כלכלה אזורית, איגום משאבים, תכנון משולב ושדרוג הדמוקרטיה המקומית, תוך שמירה על זהויות קהילתיות. באמצעות גישה זו ניתן לטפל בבעיות המבניות של חוסר שוויון, לחזק את החוסן החברתי, ולייצר תחושת שייכות ואחריות משותפת.מעבר להצעה המעשית, הספר הוא גם הצהרה רעיונית: ניסיון לכונן מחדש את הלכידות של החברה הישראלית. בעידן של גלובליזציה, שחיקה של מדינות הלאום והחרפת שסעים פנימיים, המחברים טוענים כי רק ארגון מחודש של מדינת ישראל – מבוזר, שוויוני ומבוסס זהות אזורית משותפת – יוכל להתמודד עם אתגרי העתיד. האיום המרכזי, הם טוענים, כבר אינו חיצוני – אלא פנימי, והוא נעוץ בשבר החברתי. מציעה תשובה ישראלית, ריאלית ואמיצה לאיום הזה.