זאת אני, איווה

המפגש הראשון עם הסופרים מוכי הג´ט-לג, דמה לביקור ממלכתי באו"ם. כל אחד אמר את שמו ונופף בדגל המדינה שלו. לחצתי ידיים מהוססות עם מקדוניה, טיבט, מלזיה ויפן. החלפתי הנהון מנומס עם איראן, מצרים ופלשתין. התחבקתי קלות עם פולין, אוסטרליה ושוודיה. שלושים מדינות מתכנסות בתוכנית הבינלאומית לסופרים. אני מסתכלת על כולם ומנסה לנחש עם אלו ארצות תתחבר ישראל. איפה אקים שגרירות? עם מי יהיה משבר דיפלומטי? ומה יהיה נוסח הודעת הגינוי? כשהסופרת גלית דהן-קרליבך התקבלה לתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים מטעם מילגת פולברייט היוקרתית, מילגה שכבר שנים מרכזת את טובי הסופרים הצעירים לתוכנית אינטנסיבית בת שלושה חודשים באוניברסיטת איווה שבארה"ב, היא לא תיארה לעצמה שמוחה הקודח יכתיב לה סיפור שמתרחש בין כתלי סדנת הכתיבה הנחשבת ביותר בעולם. אבל זה בדיוק מה שקרה. גלית נסעה לביקורה הראשון באמריקה כשהיא מייצגת את עצמה, אבל האם יש אישי שאינו פוליטי כשאת מגיעה מישראל? וכך, מתוך חווית ההזרה נולדה הנובלה שלפניכם: יצירה ספרותית עזת מבע העושה שימוש מתוחכם בדמיוני ובמציאותי כדי לברוא סיפור שאין כמוהו ישראלי גם אם הוא מתרחש בסביבה פסטורלית המרוחקת מישראל מרחק שעות טיסה רבות. גלית דהן קרליבך נולדה בשדרות וגדלה בה, באשדוד ובירושלים. גלית פרסמה שלושה רומנים למבוגרים ושני ספרי נוער. שירים וסיפורים פרי עטה מתפרסמים תדיר בעיתונות המקומית והבינלאומית. בין הפרסים בהם זכתה על יצירתה: פרס אקו"ם לשנת 2013, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2014, מלגה להשתתפות בתוכנית הכתיבה הבינלאומית בשנחאי, מלגת קרן פולברייט להשתתפות בתוכנית הכתיבה הבינלאומית באיווה ומלגת פרדס לסופרים צעירים מטעם הספרייה הלאומית. ספרה האחרון, סופה של אליס, היה מועמד ברשימה הארוכה של פרס ספיר לשנת 2017. גלית מתגוררת עם משפחתה בירושלים.