על היחס בין האמנות הפלסטית לטבע

האמנות אינה יכולה לכוון עצמה לשום דבר חיצוני מבלי לוותר על אצילות טיבה. האמנות והמדע יכולים שניהם לנוע רק סביב צירם; האמן, ככל מי שמשפיע מבחינה רוחנית, אינו יכולת ציית אלא לחוק שאלוהים והטבע חקקו בלבו, ולא לשום חוק אחר. איש לא יכול לעזור לו, עליו לעזור לעצמו; לכן גם שום דבר חיצוני אינו יכול לגמול לו, שכן מה שלא יצר הוא למען עצמו, יהיה לאלתר חסר ערך עבורו; מאותו הטעם בדיוק, אין איש יכול לפקוד עליו או לקבוע עבורו את הדרך בה עליו ללכת. גם אם הוא מעורר חמלה כאשר עליו להיאבק כנגד תקופתו, הוא ראוי לבוז כאשר הוא נענה לה. -- מן המעטפת האחורית.‏