לרוץ עם אווה

באחד מלילות הקיץ של שנת 2010, בשעה ארבע לפנות בוקר, נכנסה אווה לחיי. פגשתי אותה לראשונה בחלום. חלומות הרי באים וחולפים, אבל החלום הזה, שתפס אותי באותו לילה, לא מרפה ממני עד היום. בחלום התרחשה סצנה שלא היה ברור לי אם אני צופה בה, לוקח בה חלק או שמישהו מספר לי אותה….במרפסת גג של בית קפה בעיר אירופית, כנראה בגרמניה, עומד לו גבר כבן ששים וחמש, מבנה גופו גבוה, שיערו שטני מלא וחלק, עיניו כחולות ומבטן תמים וטוב, אפו רחב מעט. הגבר, אליק שמו, לבוש בחליפה קיצית בהירה וחולצה לבנה. הוא מחבק בזרועותיו ילדה כבת שלוש עשרה, שיערה השחור המשיי קשור בסרט והיא לבושה במכנסי ג'ינס קצרים, כאילו זלגה מסצנה של סרט אחר. עיניו של אליק עצומות והוא ממלמל "אותך הם לא ייקחו לי!"בשנים שלאחר אותו לילה לא חזר אלי הסיפור בחלום. כל חלקיו של הסיפור הועברו אלי תוך כדי ריצה……אני רץ בפארק הספורט בהרצליה, המבט למטה, הנשימות, שרירי הרגליים והלב כולם נכנסים לקצב אחיד ואז, כאילו נפתח איזה שער סמוי וכשאני עובר בו אני מוצא את עצמי בעולמה. המחשבות והשאלות מתחילות לקבל תשובות. התשובות ברורות כאילו שמישהו ממשיך ומספר לי היכן שנפסק החלום. למעשה זאת אווה שמספרת לי.. ברור לי שמועבר אלי סיפור חיים כלשהו."לרוץ עם אווה" – סיפור יוצא דופן שהגיע למחבר באופן סוריאליסטי, אך מתאר מציאות ריאליסטית עד כאב, על אהבה גדולה שהחלה בגרמניה לפני המלחמה והמשכה בתל אביב.