עוד ביקשה נפשי

״אחד שחור, אחד תה צמחים, שנֵי נֵס, מאפרה מאולתרת ממכסה של קופסת קפה "עלית" ישנה. לאחר הצלצול, במרפסת רחבת ידיים, הנתלית חסרת טעם ולקויַת עיצוב מפאתו המזרחית של הבניין המרכזי של בית ספר, מתקבצים אט־אט כל אלה אשר בהישמע הקול כבר מרגישים בפיהם את הטעם המרגיע, וידם נשלחת מגששת אל התיק לתור אחר מנת הנחמה."בחדר מורים אלטרנטיבי, המוקצה למעשנים, נפגשים מדי יום אפרת, איריס, צליל ודורון. ארבעה מורים, ארבע נפשות מורכבות, שמחפשות את דרכן בעולם. בין העבודה, הבית ותחרות פרויקטים חברתיים שיזמו, הם מעבדים את חומרי חייהם ומתמודדים עם אתגרים שמציבה בפניהם המציאות.שחיקת הגוף והנפש, קשיי פוריות, ספקות אמוניים, חרטות מאכלות, עמידה בציפיות והשתוקקות לשלווה ולקבלה - כל אלה ועוד נושאים נפיצים המוכרים לכולנו שזורים בתוך סיפורי חייהם של המורים, והקורא מוזמן להציץ אל שגרת היום־יום שלהם ואל ניסיונותיהם לשחזר את אירועי העבר.הוא סיפור נוגע ללב, העוקב אחרי שנה אחת בחייהם של ארבעת המורים. הוא מתחקה אחר התהפוכות בחייהם האישיים ואחר ההתמודדויות שלהם עם הסובבים אותם ועם עצמם. ברגישות ובבהירות, המתובלות בהומור ובשנינה, מספרת על בני אדם כמורים ועל מורים כבני אדם מתוך ניסיונה האישי המגוון.זהו ספרה הראשון של ליאת נוקד־וינדר, ילידת נתניה המתגוררת במטה יהודה.אשת חינוך, נשואה ואם לחמישה.