אניס, מכשפה מתחילה

לֹא קַל לִהְיוֹת מְכַשֵּׁפָה, וְגַם לְאָנִיס, מְכַשֵּׁפָה מַתְחִילָה בַּת שְׁמוֹנֶה, לִפְעָמִים נִמְאָס. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד הִיא קוֹרֵאת, "הַלְוַאי שֶׁלֹּא הָיִיתִי צְרִיכָה לִהְיוֹת מְכַשֵּׁפָה!" – הִיא נִדְהֶמֶת לְגַלּוֹת שֶׁהַמִּשְׁאָלָה שֶׁלָּהּ אָכֵן מִתְגַּשֶּׁמֶת: בְּבַת אַחַת מִתְחַלְּפוֹת הַגְּלִימוֹת בְּבִגְדֵי יוֹם-יוֹם, הַמּוֹרֶה מְלַמֵּד חֶשְׁבּוֹן בִּמְקוֹם רְקִיחַת שִׁקּוּיִים, וְכָל הַחֲתוּלִים הַשְּׁחֹרִים נֶעֱלָמִים מֵהָרְחוֹב... אָנִיס נְחוּשָׁה לְהָשִׁיב אֶת הַקֶּסֶם לְחַיֶּיהָ. לְשֵׁם כָּךְ הִיא נֶאֱלֶצֶת לְהֵעָזֵר בַּאֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה (וְהַמְּעַצְבֶּנֶת) מַרְוָה. בַּדֶּרֶךְ הִיא מְגַלָּה דְּבָרִים חֲדָשִׁים לֹא רַק עַל כְּשָׁפִים וּקְסָמִים, אֶלָּא גַּם עַל עֶרְכָּן שֶׁל חֲבֵרוּת וְאַהֲבָה. סִפּוּר מְשַׁעֲשֵׁעַ, מְלֵא הוּמוֹר וָקֶסֶם, הַמְּרַתֵּק אֶת הַקּוֹרֵא אֶל עוֹלָם נִפְלָא וּמְכֻשָּׁף. זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לְקוֹרְאִים צְעִירִים שֶׁל אֶשְׁכָּר אֶרְבְּלִיךְ-בְּרִיפְמָן, מְחַבֶּרֶת הַסִּדְרָה הַמַּצְלִיחָה לְנֹעַר ווִינְטֶר בְּלוּ, יַלְדַּת-פֵיוֹת.