בל ובו הנשיקה שלפני השינה

הָעֶרֶב הִגִּיעַ. בֵּל וּבּוּ מִתְכּוֹנְנִים לְשֵׁינָה. זֶה הַזְּמַן לְהִתְרַחֵץ, לְצַחְצֵחַ שִׁינַּיִים, לִקְרוֹא סִיפּוּר. אֲבָל כְּשֶׁבּוּ מַחְלִיט שֶׁזֶּה גַּם הַזְּמַן לְהִתְחַבֵּא לְבֵּל, הוּא כִּמְעַט מַחְמִיץ אֶת הַחֵלֶק הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בַּהִתְכּוֹנְנוּת: הַנְּשִׁיקָה שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁינָה. בְּסִיפּוּר מְלֵא תּוֹם וְדִמְיוֹן, וּמְלֻוֶּוה בְּאִיּוּרִים שׁוֹבֵי לֵב, הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים בֵּל וּבּוּ נִפְרָדִים מֵהַיּוֹם שֶׁעָבַר וּמִתְכּוֹנְנִים לְמָחָר.