סילברלין

יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁאֶלְיוֹט בִּקֵּשׁ שֶׁאֶקְרָא לוֹ סִפּוּר כְּמוֹ בְּכָל עֶרֶב, אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁהַסִּפְרִיָּה הֲכִי יָפָה נִמְצֵאת בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי, וְאוּלַי הָעֶרֶב נִשְׁלֹף מִשָּׁם אֵיזֶה סֵפֶר, סִפּוּר שֶׁהוּא רַק שֶׁלָּנוּ.וְהִנֵּה הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ עַכְשָׁו.אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתֹּאהֲבוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁאֶלְיוֹט אָהַב...לֹא הָיָה דָּבָר שֶׁלּוּאִי קְרִיסְטֶן אָהַב יוֹתֵר מֵרַכָּבוֹת, וַחֲלוֹמוֹ הַגָּדוֹל הָיָה נְסִיעָה בָּרַכֶּבֶת הֲכִי יָפָה וַהֲכִי מְהִירָה שֶׁל חֶבְרַת סִילְבֶרְלַיְן. הֶנְרִי, אָבִיו הַנַּגָּר שֶׁל לוּאִי, הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁלִּכְבוֹד חַג הַמּוֹלָד הוּא יִקַּח אוֹתוֹ לִנְסִיעָה כָּזֹאת. אֲבָל אָז הַדְּבָרִים מִשְׁתַּבְּשִׁים. הֶנְרִי נִפְצָע וְהַחֲלוֹם נָגוֹז. מִפְגָּשׁ מִקְרִי עִם זָקֵן מִסְתּוֹרִי עָתִיד לַהֲפֹךְ אֶת הָאַגָּדָה עַל פִּיהָ.מְסַפֵּר לִבְנוֹ אֶלְיוֹט וְגַם לָכֶם אַגָּדַת חַג מוֹלָד קְסוּמָה בְּרוּחַ הַקְּלָסִיקוֹת הַיְּשָׁנוֹת וְהַטּוֹבוֹת.