שתיים אוחזות

היפוך יוצרות מאוחר עומד בלב הממואר , שקולו החד פעמי בוקע מתוך ההתחלפות הכמעט–סימולטנית של שתי נקודות מבט: זו של הילדה וזו של המבוגרת. עדותה המפוכחת עד אֵימה של הילדה, ספק שחקנית ספק צופה המגיחה מאחורי הקלעים, נצבעת שוב ושוב במבט של המספרת המבוגרת המקבלת מחדש את פניה של האם. בדיוקן רב–השכבות המזוקק המשורטט לפנינו, גחמה מתחלפת בהשתדלות, מחלה ברפואה, חולשה גלויה במתן בסתר, ואומניפוטנטיות בחוסר–אונים מכמיר לב; האם המשליכה היא בו–בזמן גם הילדה המושלכת, הנשענת על “גשר של ידיים קטנות, אחוזות זו בזו, מעל לתהום שהייתה פעורה תחתיה".בתנועה–שכנגד לכרוניקה של המילים והדברים, מבקשת דנה אמיר לראות בכתיבת ממואר לא רק ניסיון לשחזור ולהבנה מאוחרת, אלא מלאכה מודעת לעצמה של הכרה וסליחה. באופן זה הופך, בתוך מעשה הכתיבה, מה שהיא מכנה “הכובד שלה בתוכי" למחווה של חסד.זהו הכרך השלישי בפרקי הממואר שפרסמה עד כה . קדמו לו (אפיק, 2019) (אפיק, 2021).