שרי שרי טאילאנג סוואמי - ביוגרפיה ופילוסופיה

הוא קְרִיה יוגי עצום, ומהיחידים שמאורעות חייהם שזורים בסיפורים מופלאים המאומתים מבחינה היסטורית. הכינוי טאילאנְג ניתן לו על שם שפת הטֶלוגו שהיתה מדוברת במקום הולדתו. נולד למשפחה בְּרַהמינית בכפר קטן ליד ויזיאנאגָראם באַנְדְהרָה־פראדֶש. אביו, נָריסינְגְהאנְדאר, שהיה ידוע בנדבנותו, היה ירא שמים. הוא ואשתו אָנושְטאנה, שהיתה מאמינה גדולה באל שיווה, ניהלו אורח חיים דתי. במשך שנים היו השניים חשׂוכי ילדים והדבר העציב את ליבם. כאשר האב נשא אישה נוספת, גבר עצבונה של אָנושְטאנה עוד יותר. היא התפללה לאלוהים בתחנונים לפרי בטן, ולבסוף הרתה ובורכה בילד. בבוקר אחד זחל הרך הנולד לחדר שבו התפללה אמו. עם היכנסו נבע לפתע אור נגוהות מהשיווה לינְגהאם וחָדַר אל תוך גופו. אמו הנדהמת ואביו הבינו כי בנם הוא אדם קדוש, ומאז אותו יום נקרא שמו שיוָוהרַאם.הגורו הראשון של שיוָוהרַאם היתה אָנושְטאנה, אמו, וכאשר התבגר היא חנכה אותו לבקשתו למנטרה של שיווה. שיוָוהרַאם אהב עד מאוד את אמו והיה קשור אליה בכל ליבו. לאחר שהלכה לעולמה וגופתה נשרפה, כנהוג במסורת ההודית, החליט שיוָוהרַאם לעזוב את ביתו לצמיתות.מאז ואילך הוא הקדיש את כל מרצו לתרגול רוחני. לאחר סַדְהאנה של שתים־עשרה שנה, עלה לרגל לפּושְקאר, שם פגש ביוגי בְּהָאגירָאטָאנַנְדה סאראסְוואטי. הוא הפך לתלמידו ושהה במחיצתו תקופת מה. היוגי חנך אותו לסודות הקְרִיה יוגה ושינה את שמו לגאז'אנאן סאראסְוואטי, אך השם היחידי שבו התפרסם היה טאילאנְג סְוואמי. טאילאנְג שמר על מַאונָה (נדר של שתיקה) במשך שנים רבות עת נדד ממקום למקום, והתפרסם בזכות הניסים והנפלאות שהתרחשו בנוכחותו. על מנת להשלים את לימודי היוגה שלו הוא נדד לנפאל ואחר כך לטיבט.בעת שהותו בנפאל התרחש מקרה ששִמעו יצא למרחקים. יום אחד שקע טאילאנְג סְוואמי במדיטציה עמוקה, בשעה שמלך נפאל ואנשי חצרו עסקו בציד נמרים. אחד הנמרים שברח מרודפיו חמק למערה שבה מדט שרי טאילאנְג סְוואמי, והתיישב למרגלותיו כחתלתול. כאשר נכנסו המלך ואנשיו למערה, לא העזו לפתוח באש בראותם את היוגי. טאילאנְג פקח את עיניו וביקש מהמלך להתקרב אליו, בהבטיחו לו כי הנמר אפילו לא ינהם לעומתו. המלך, שהתרשם עמוקות מהסוואמי, הפציר בו לשהות בארמונו כאורחו, אך הוא סירב וביכר תחת זאת להתיישב במקדש. כאשר החלה להיווצר סביבו התקהלות בלתי פוסקת, שנמשכה יומם ולילה, הוא עזב את נפאל ולא שב אליה עוד.מועד הגעתו המדויק לוָראנסי, עירו של שיווה, אינו ידוע. טאילאנְג סְוואמי התגורר בה במשך כמאה וחמישים שנה, ושם גם סיים את חייו. במהלך שהותו שם נראה הסְוואמי פעמים רבות כשהוא שותה את הרעלים הקטלניים ביותר בלי שנגרם לו כל נזק. אלפי אנשים ראו אותו צף ויושב במשך ימים על פני מי הגנגס או שוהה ימים ארוכים מתחת לפני המים. מראה שכיח בגְהאת היה גופו של הסְוואמי חסר התנועה המונח על לוחות האבן, חשוף לקרינת השמש ההודית היוקדת וחסרת הרחמים, בלי שניזוק כלל. באמצעות מעשים אלה ניסה שרי טאילאנְג סוואמי ללמד את האנשים שחיי היוגי אינם תלויים באספקת חמצן או בתנאים מיוחדים, ואף לא בנקיטת אמצעי זהירות כאלה או אחרים. בין ששהה מעל לפני המים או מתחתם, ובין שגופו היה חשוף לשמש אם לאו, המאסטר הוכיח שהוא חי ומונע על ידי התודעה האלוהית, וכי המוות אינו יכול לגעת בו. נהג להסתובב ברחובות וָראנסי כשהוא עירום כביום היוולדו. המשטרה האנגלית, שפעלה שם באותה תקופה והיתה ידועה כטרדנית ומציקה, ראתה בו סוג של ילד בעייתי ומביך. הסְוואמי, שחי בפשטות ובטבעיות כמו אדם בגן עדן, היה מודע לחלוטין להשלכות היותו עירום ולהשפעות מעשיו על סביבתו. המשטרה, שמעשיו הטרידו אותה, שילחה אותו ללא גינונים מיותרים אל בית הכלא. אולם אף שנכלא מאחורי סורג ובריח נצפה הסְוואמי על ממדיו העצומים כשהוא מטייל בריא ושלם על הגגות. בתאו הנעול לא נמצא שום רמז שהעיד על אופן בריחתו. בפעמים אחרות הוא יצא מתאו על אף שהופקד עליו שומר מיוחד. שני שופטי שלום אנגלים, שראו אותו מטייל על גג בית הכלא בעת מעצרו, שיחררו אותו בהבינם כי אין איש שיכול לו.במקרה אחר בבית המשפט, אחד השופטים האנגלים ביקש מטאילאנְג סְוואמי לאכול חופן של פסולת כדי להעמיד במבחן את טענתו כי הוא רואה את אלוהים בכל דבר. הסְוואמי בתגובה הציע לכולם להתכבד עמו בתקרובת שהונחה לפניו. משסירבו, כצפוי, הושיט טאילאנְג את ידו לצלחת ובבת אחת הפכה הפסולת למבחר של דברי מתיקה שהפיצו ניחוח מתוק לכל עבר. לאחר המקרה חדלו השליטים האנגלים להציק לו, ומאז הוא נודע כ'סאקאל וִישוואנאט' (האל שיווה הנע).שרי ראמאקְרישנה אמר על טאילאנְג סְוואמי לאחר שנסע לפוגשו בבָּנארַס בשנת 1869: "ראיתי את אלוהים משתמש בגוף הזה ככלי לגלם את עצמו".שרי שְיאמא צ'אראן לָהִירִי מָהאשאיה היה חבר קרוב של טאילאנְג סְוואמי. שני היוגים התכנסו לעיתים תכופות לשהות במדיטציה יחדיו. באחד הימים שבר המאסטר את שתיקתו כשביטא דברי הערכה על לָהירי מָהאשאיה באופן מכוון ובפני הציבור. היה זה כאשר אחד התלמידים מחה בפניו ואמר: "אדוני, מדוע אתה, בתור סְוואמי ופרוש, חולק כל כך הרבה כבוד לאדם שהוא בעל משפחה?". "בני", השיב טאילאנְג סְוואמי, "לָהירי מָהאשאיה הוא כמו חתול אלוהי: היכן שהאמא האלוהית תזרוק אותו, ולכל מצב שאליו היא תכניס אותו, הוא תמיד ייפול על רגליו. במלאו את חובותיו כאדם ארצי הוא השיג אותה הגשמה עצמית שאני עבורה ויתרתי אפילו על אזור החלציים שלי!"פּארָמאהאנְסה טאילאנְג סְוואמי היה בחייו התגלמות של פשטות וריסון. הוא היה מלא אהבה, ורוחניותו היתה משולבת ברגש עז. הוא נודע ברוחב ליבו ובנדיבותו, בחשיבתו המתקדמת והליברלית ובמעשי הצדקה הרבים שלו. טאילאנְג סְוָואמִי לקח תחת חסותו תלמידים מכל הכיתות והאמונות, אנשים שנולדו למעמדות נמוכים  ואף כאלה שנחשבו לבורים גמורים. עם השילוב של נדיבות וגאוניות האופייניות למורה רוחני דגול, הוא לימד אותם את דרכי אהבת האלוהים ואת הלכות השירות לזולת. מתנתו של טאילאנְג סְוָואמִי לאנושות היא חיבור עבודתו הגדולה בפרק העוסק בפילוסופיה של הדת - "מָהָאוָואקְיָה רָאטְנָאוָואלִי". נכנס למָהָא סָמַדְהי בירח מלא בחודש פּוּשָׁה (המקביל לדצמבר) בשנת 1887. כמה שבועות לפני כן יידע את תלמידיו על התאריך הצפוי. הוא ביקש כי יכינו תיבה גדולה, ובהגיע היום הסתגר בחדרו למדיטציה של כמה שעות. לאחריה יצא, וללא אומר התיישב ישיבה זקופה בתוך התיבה ועזב את גופו. מתוך מאתיים ושמונים שנות חייו הוא חי מאה וחמישים שנה בוָראנסי.בספר מרגש ועוצמתי זה תמצאו עובדות על חייו ופועלו של יוגי קרייה עצום זה כמו גם את פילוסופיית היוגה כפי שהועברה דרכו.