שעת החתולים

אוהבי הספרות העברית חוזרים ותוהים לאן נעלם , שהיה, עד לפני פחות מעשרים שנה, סופר ידוע לכול, פורה ומוערך.הרומנים שלו (1978, 1992) ו (1978) זכו לביקורות מהללות והיו לרבי-מכר. ספרים אחרים שלו (, 1997), זכו אמנם בביקורות מעורבות, אך גם הם, ובראשם (1989) היו נחשבים, במושגים של היום, רבי-מכר.התשובה לתהיה הזאת היא שדוד שיץ חולה, מסוף שנות התשעים, במחלה ניוונית קשה, שפגעה בהדרגה ביכולותיו הקוגניטיביות, וכבר שנים רבות הוא אינו כותב, וכן אינו מדבר.ב מתפרסמים סיפורים שנמצאו בארכיונו של שיץ. כמה מהם ראו אור בבמות שונות, אך לא נכרכו בספריו, ואחרים לא ראו אור מעולם. חלק מהסיפורים מזמנים אפשרות מחודשת להתרשם מעולמו של שיץ, שעוצב ברומנים המשובחים שלו וקנה לו מעריצים.זירת ההתרחשויות בסיפורים האלה היא מדינת ישראל הצעירה, השמשית והאופטימית, אך מתחת לפני השטח פועלים כוחות אפלים עצומים (רוע ואלימות גלויה וכבושה, בגדיות מפוארות, קנאה ושנאה תהומית), שכמו נשאבו מהמיתוס הגרמני-טבטוני ומיצירותיו של ריכרד ואגנר.חטיבה מיוחדת בקובץ, השופכת אור חדש על אמנות הסיפור של שיץ, כוללת סיפורים ליריים, על גבול הפנטזיה, העוסקים בפער המובנה בין גברים לנשים, וסיפורי מתח אלימים, קצביים, המתארים יחסי כוח במצבים היררכיים, בין היתר בצבא. את הספר חותמת אחרית דבר מקיפה מאת מוריה דיין קודיש.