קוסמולוגיה ושפה

קוסמולוגיה היא פילוסופיה המסבירה את הגישה האנושית ליקום ולעולם האדם. החברה מערבית מבוססת בעיקר על שתי קוסמולוגיות, היינו על שני צפנים תרבותיים: הקוסמולוגיה התנ"כית, המצויה בפרק א' ובתחילת פרק ב' בספר , והקוסמולוגיה היוונית הקלאסית, המצויה בדיאלוג של הפילוסוף אפלטון, וביצירות יווניות אחרות.הקוסמולוגיה המתוארת בספר היא פילוסופיה עקבית ביותר, והיא שהעניקה לתרבות המערבית את צביונה המיוחד, היינו את האמונה הבסיסית בקיומה של השגחה עליונה. דבר זה מבדיל אותה מן התרבות היוונית הקלאסית, הגורסת שהעולם נתון לשליטתו של גורל עיוור, האדיש לתלאות האדם. הקוסמולוגיה המקראית היא פילוסופיה אינטואיטיבית, שלפיה הבריאה מבוססת על שפה, היינו על אינפורמציה, והיא משתנה ומתפתחת עם הזמן. בניגוד לזה בקוסמולוגיה היוונית הקלאסית, הבריאה היא מהות סטטית, שאינה מתפתחת עם הזמן, זהו קוסמוס שלא חלים בו שינויים ויש בו קביעות מוחלטת.ספר זה דן בשתי הקוסמולוגיות, ביחסן השונה לשפה, ובמשמעויות הנובעות מכך.מחברת הספר, רבקה שכטר פרסמה מספר ספרי מחקר: "מיסטיקה וקיומיות", "האדם והאל", "אויב קוסמי", "אושוויץ כממלכת פאוסט", "עולם נגלה" ו"השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי". כמו כן פרסמה דרמה עיונית בשם "מפיסטו צחק, הה, הה".