פרימו לוי : טרגדיה של אופטימיסט

ב-11 באפריל 1987 צנח פרימו לוי אל מותו בביתו שבטורינו. חולה ומוכה דיכאון הוא נפל מטה מגרם המדרגות אל קומת הקרקע. "אם נמות בשתיקה, כפי שאיחלו לנו אויבינו, לא יידע העולם מה עולל האדם ומה יכול הוא עוד לעולל: "העולם לא יכיר את עצמו" – כך כתב כמה חודשים לפני מותו. האם התאבד או שהיתה זו תאונה? הוא היה איש-מוסר בעל מחשבה עמוקה והומור דק, יהודי חילוני ששב אל שורשיו, אופטימיסט, חסיד תקופת הנאורות האיטלקית, מתנגד חריף להתאבדות, שעם זאת "נטש את החיים דרך החלון", כדברי ידידו, מבקר הספרות צ'זרה קאזס., בן למשפחה יהודית מתבוללת מפיימונטה, נעצר בידי המשטרה הפשיסטית האיטלקית בשנת 1943, והוא בן עשרים וארבע. הוא נכלא במחנה מעבר ומשם נשלח לאושוויץ. בזכות ידיעותיו בכימיה העבידו אותו הנאצים במפעל אי.גה. פארבן במונוביץ-אושוויץ III ולא המיתו אותו. בינואר 1945 שיחררו הסובייטים את המחנה, ופרימו לוי נדד בדרכים על פני אירופה יחד עם הצבא האדום, עד שהגיע למולדתו תשעה חודשים מאוחר יותר. בשובו לטורינו כתב את "הזהו האדם?", סיפור קורותיו באושוויץ, הנחשב לאחד הספרים החשובים ביותר במאה ה-20. אף לא יצירה אחת חוקרת באותה חדות את המוסריות של ההיסטוריה האנושית ומבטאת בצורה כל כך עמוקה את זוועות רצח עם שביצעו הנאצים. ביוגרפיה זו של , שניזונה ממפגשים וראיונות עם חבריו הקרובים ביותר, מטקסטים שכתב, מחומר ארכיוני וממכתבים שלו ושל רעיו, משרטטת את דמותו כאדם וכסופר, בוחנת את התרבות ואת הנסיבות שעיצבו אותו, ומנציחה את יצירתו ואת מורשתו. "מרים אנסימוב לא הכירה אישית את פרימו לוי, אך אפשר לומר שהיא זו שהבינה אותו טוב מכולם..."                                          "מרים אנסימוב כתבה את הביוגרפיה הראשונה על אודות לוי, ובעבודתה כמו גם בסגולותיה הספרותיות הופכת לבלתי אפשריות יצירות אחרות מסוגה זו..."     , עיתונאית וסופרת, נולדה בשנת 1943 במחנה פליטים בשוויץ, ומתגוררת היום בצרפת. אנסימוב פירסמה כתריסר רומנים. היא הקדישה שנים רבות של מחקר לצורך כתיבת ביוגרפיה זאת.