שיחה לא מזוהה

גידי וטליה נפגשים בפאב תל אביבי, מתאהבים ומקימים בית, אך אשליית הביטחון מתפוגגת כשקולות לא מזוהים מטרידים אותם טלפונית. צמיחתם מפצעי ילדותם, אהבתם והשינויים שעברו — הם עלילתו של הספר הזה.כמו בספריה הקודמים של שולמית גלבוע, המיתולוגיה הישראלית מפורקת והתא המשפחתי הוא זירת ההתרחשות, מיקרוקוסמוס של הוויה.הוא רומן רב־קולות שפורץ את גבולות הז'אנר. מתוחכם במבנהו ועשיר במרקמו הסגנוני. סיפור המעשה מתעתע בין זיכרונות עבר לאירועי הווה. הגות פיוטית מחלחלת לתוך רצפים של זרמי תודעה ותמונות חושניות. קולות הנפש לובשים פנים של מציאות, והסגנון הריאליסטי הופך גם את המסתורי והבלתי־מובן למסתבר ולמתבקש. כמו קונכיית השבלול, הסיפור מתעגל עוד ועוד פנימה, עד לנקודה הסינגולרית, ל"מי אני?" שמנסה להשתחרר מכל זולת. כך נעשית החתירה פנימה, ההשתבללות, לדילוג קדימה.זהו גם רומן ארס־פואטי מובהק, מפוכח עד כדי אכזריות ומפויס באותה מידה. הסופרת משוחחת עם הדמויות, עם הקורא ועם תהליך הכתיבה...כישרון המחזאית של גלבוע מתגלה בדיאלוגים האמינים ומלאי החיות...זהו ספר מרהיב במורכבותו, נוקב באבחנותיו, אמיץ וחכם.- פרופ' רות קרטון־בלוםשולמית גלבוע כיהנה כעורכת המדור לספרות והיתה בעלת טור ב"ידיעות אחרונות". ספריה הקודמים: או חורף או סופו, השקר הרביעי, ארבעה גברים ואישה, דרך עלמה , יחידה נפרדת )עם בנה, איתמר גלבוע(, אישה קטלנית וחיים בהמתנה.