חופש העיתונאי וחופש העיתונות בישראל : דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית

בעידן הפייק ניוז והפוסט־אמת, לא תמיד ברור מהם הגבולות של חופש הביטוי וכיצד יכולה העיתונות להמשיך לשמש כלב השמירה של הדמוקרטיה ולהבטיח פרסום אמין, מדויק ואחראי של ידיעות ודעות.הוא מהדורה מחודשת ומעודכנת של הספר שנחשב אבן דרך בלימודי תקשורת ומשפטים בארץ. הוא עוסק במגבלות שהחוק מטיל על כלי התקשורת ובאיומים על חירות העיתונאי, שלא פעם מגיעים מתוך העיתונות עצמה. הספר עוסק בתקשורת הדיגיטלית לצד התקשורת המסורתית ומציג תשובות לשאלות כמו מה יגן על צרכני התקשורת מפני מידע שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות? מתי מותר לפרסם מידע הפוגע בשמם הטוב או בפרטיותם של אנשי ציבור? והאם אפשר להתגבר על גורמים פרטיים שבכוח ממונם מנתבים את המתפרסם בתקשורת כראות עיניהם? לצד אלה, הוא מציע שיפורים שיבטיחו כי התקשורת הישראלית של שנות האלפיים תוכל להוסיף ולמלא את שליחותה.משה נגבי (2018-1949) היה עיתונאי ומשפטן, פרשן משפטי ב"קול ישראל" ובערוץ הראשון ולאחר מכן בתאגיד השידור, ומגיש תוכנית הרדיו "דין ודברים". כיהן כפרופסור חבר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים וחיבר ספרים ומאמרים רבים במשפט ובתקשורת. הרבה לעסוק בהגנה על זכויות האדם, חופש העיתונות והדמוקרטיה. "עבור משה נגבי לא היה הצדק מושג מופשט בענן האידיאות, אלא יעד מוחשי להגשמה במציאות – כוכב הצפון שאליו צריך המשפט לכוון את עצמו, נר לרגליו של הפרשן, תביעה מן החברה כולה להיות חברה צודקת, במיוחד כלפי החלשים שבה."פרופ' (אמריטוס) מרדכי קרמניצר, מתוך פתח הדבר לספר