סיפורה של לילי דה יונג

אישה צעירה מוצאת את האהבה הגדולה של חייה. אלא שכאשר היא יולדת במוסד לאימהות לא נשואות בפילדלפיה של שנת 1883, נאמר לה שהיא חייבת לוותר על בתה כדי להימנע מחיי עוני ובושה. אבל היא בוחרת להשאיר אותה. כשהיא הרה, נעזבת על ידי אהובה, ומורחקת מביתה הקווקרי וממשרתה כמורה, לילי דה יונג נכנסת למוסד צדקה שבו יולדות נשים שחטאו. היא המומה מהאופן הנואש שבו בתה התינוקת זקוקה לה, ומן המהירות שבה החיבור ביניהן כובש את ליבה. אימהות במצב שלה ניצבות בפני דעות קדומות פוגעניות ולכן רובן מוותרות על התינוקות שלהן. אך לילי לא יכולה לקבל זאת. היא נלחמת בגינוי המוסרי ובמצוקה הכלכלית במאמץ לשרוד יחד עם התינוקת שלה. לילי מגלה את רגשותיה ומספרת את סיפורה ביומן שהיא כותבת, והיא לוקחת את הקוראים למסע – ממוסד הצדקה העני אל ביתה של משפחה עשירה  – אל רחובותיה של עיר אמריקנית מתפתחת. לילי דה יונג נשען על היסטוריה עשירה, והוא דיוקן אינטימי על אהבה שאובדת וחוזרת, אך הוא גם עדות על מעשה האימהוּת. "כל כך מעט מותר לאישה," כותבת לילי, "ועם זאת, כל בן אנוש מטפס על גבה בדרך לבגרות."