הקרב על גבעת התחמושת : רקוויאם לגבעה נעלמה

"היריות הלכו ופחתו. הקרב שכך. נותרו רק הגוויות, מעוותות פנים, חיוורות, חלולות עיניים. התחבושות ספוגות-הדם, גניחות הפצועים. ריח של אבק שרפה, עשן ואבק המתפזרים ברוח. תרמילים ריקים ומפויחים, רסיסי מתכת ואבן, גומות מושחרות בקרקע ודממה עייפה, מדוכאת....בתעלות העמוקות, המקיפות את הגבעה מארבע רוחות, רבצו צנחנים, שותקים. עיניהם קהות מבט, בוהות באדישות. גוויות דמומות, מאודמות, היו שרועות פה ושם בתעלות או על דופנותיהן. בתוך בונקר אדיר כתלים, לצד התעלה, נשען צנחן על רובהו. עיניו היו תקועות בתמיהה קפואה בערמת גופות שרופות. 'צלחות' מבוקעות היו פזורות מסביב בין רסיסי הטיח והמתכת. כמה רובי 'קרבין' ומקלעים ירדניים נאספו על דופן התעלה."זאת הייתה תמונת סיומו של הקרב על גבעת התחמושת, מהמדממים בקרבות מלחמת ששת הימים. היסטוריון שלחם בקרב על הגבעה, מנתח את הקרב בהקשר הכולל של המלחמה בירושלים, ומתמקד בביקורת על תהליך קבלת ההחלטות לגבי הקרב בגבעה. כחוקרֿמשתתף הוא מתאר כיצד שתי פלוגות של לוחמים, שגילו גבורה רבה, הצליחו לנצח בקרב במחיר כבד של הרוגים ופצועים.זהו ספרו השישי של ד"ר שאול ובר. הספר עוסק ביחסן של תנועות הנוער הארץֿישראליות לגולה במהלך השואה ולאחריה; ספרו השני, שאזל,, עוסק בקרב על גבעת התחמושת; הספר השלישי, הוא ביוגרפיה של רבין מילדותו ועד פירוק הפלמ"ח; עוסק בחייו ומותו של מאיר (מקס) בינט שסובך בפרשת עסק הביש במצרים; מספר את סיפורם של אחד עשר טירוני גולני שנספו במחדל מיד לאחר מלחמת ששת הימים.