אביטל מטיילת בחלל

אֲבִיטַל מוֹצֵאת אֶת עַצְמָהּ פִּתְאוֹם בַּחֲלָלִית מְשֻׁכְלֶלֶת, כַּמָּה שְׁנִיּוֹת לִפְנֵי הַהַמְרָאָה מִכַּן הַשִּׁגּוּר אֶל הֶחָלָל. הִיא מְבַצַּעַת אֶת הַמְּשִׂימוֹת הַמֻּטָּלוֹת עָלֶיהָ בְּהִתְלַהֲבוּת, גַּם אִם בִּתְנָאִים לֹא מֻכָּרִים לָהּ בִּכְלָל. הֶחָלָל הַחִיצוֹן נִרְאֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמָקוֹם מִסְתּוֹרִי, אֵינְסוֹפִי וּמְרַתֵּק כְּאֶחָד וְהִיא נְחוּשָׁה לַחְקֹר וּלְגַלּוֹת עוֹלָמוֹת חֲדָשִׁים. הִיא מִתְפַּעֶמֶת מֵהַמַּרְאוֹת הַמְּיֻחָדִים, הַשּׁוֹנִים כָּל כָּךְ מֵהַסְּבִיבָה שֶׁהִיא רְגִילָה אֵלֶיהָ. הִיא נוֹחֶתֶת עַל הַיָּרֵחַ וְעַל כּוֹכַב הַלֶּכֶת מַאֲדִים, מְסַיֶּרֶת בָּהֶם, חוֹקֶרֶת אוֹתָם וּמִתְוַדַּעַת לַהֶבְדֵּלִים בֵּינֵיהֶם. אֲבִיטַל הָאַסְטְרוֹנָאוּטִית זוֹכָה לִרְאוֹת מִבַּחוּץ וּמֵרָחוֹק אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ – הַבַּיִת שֶׁל כֻּלָּנוּ – וּלְהִתְרַשֵּׁם מִיָּפְיוֹ וּמִצְּבָעָיו.  הַסֵּפֶר מְתָאֵר חֲוָיָה רַב-חוּשִׁית יוֹצֵאת דֹּפֶן וּמְלֻוֶּה בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים, הַמַּמְחִישִׁים אֶת הַתְּנָאִים הַמְּיֻחָדִים בֶּחָלָל הַחִיצוֹן. בְּמַהֲלַךְ הַסִּפּוּר לוֹמְדִים הַיְלָדִים עַל מְאַפְיְנֵי הַמַּסָּע לֶחָלָל – הַשִּׁגּוּר וְהַהַמְרָאָה, כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה, פְּנֵי הַיָּרֵחַ וְהַמַּאֲדִים וְהַמִּגְבָּלוֹת הַשּׁוֹנוֹת בַּשְּׁהִיָּה בֶּחָלָל. הַסִּפּוּר מִסְתַּיֵּם בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ וְלֹא צָפוּי, וְגַם נוֹשֵׂא מֶסֶר חִנּוּכִי חָשׁוּב. זֶהוּ מַסָּע מְיֻחָד שֶׁל פַּעַם בַּחַיִּים וְכֻלָּם מֻזְמָנִים לְהִשְׁתַּתֵּף.