פוניאלה

פּוֹנִיאֵלָה הַמִּסְכֵּנָה! הִיא הָיְתָה פַּעַם סוּסַת הַפּוֹנִי הַמְאֻשֶּׁרֶת בְּיוֹתֵר בַּחַוָּה. אֲבָל עַכְשָׁו הֵבִיאוּ לַחַוָּה שְׁתֵּי סוּסוֹת מְרֻשָּׁעוֹת. מֵעַתָּה הֻטְּלוּ עַל פּוֹנִיאֵלָה כָּל הָעֲבוֹדוֹת הַקָּשׁוֹת, וְאָז צָחֲקוּ הַסּוּסוֹת עַל פַּרְוָתָהּ הַמְלֻכְלֶכֶת וְעַל רַעֲמָתָהּ הַסְּבוּכָה. וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל, פּוֹנִיאֵלָה לֹא הִצְלִיחָה עוֹד לְהִתְאַמֵּן בִּקְפִיצוֹת! אֵיךְ תּוּכַל לְהִתְיַצֵּב לְאַלִּיפוּת סוּסֵי הַפּוֹנִי הַמַּלְכוּתִית? עִם קְצָת עֶזְרָה מִפֵּיַת הַסּוּסִים – פּוֹנִיאֵלָה חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת יָפָה מִתָּמִיד. וּפִלְאֵי פְּלָאִים – לְרַגְלֶיהָ פַּרְסוֹת-יַהֲלוֹמִים נוֹצְצוֹת! אַךְ מַה יִּקְרֶה כְּשֶׁהַקֶּסֶם יָפוּג בְּדִיּוּק בַּחֲצוֹת הַיּוֹם?