האופטימיסט

תופיק זיאד (1929-1994) היה משורר פלסטיני לאומי ומנהיג קומוניסטי מסור. במשך ארבעה עשורים היווה זיאד דמות בולטת בחיים הפוליטיים בישראל - כחבר מועצה מקומית, ראש עיריית נצרת וחבר כנסת. הוא גילם את המאבק הקולקטיבי של אזרחי ישראל הפלסטינים, קרא תיגר על הממשל הצבאי בעקבות הקמת מדינת ישראל, הוביל את השביתה הארצית נגד החרמת הקרקעות ב-1976, הידועה כ"יום האדמה" ומחה ללא לאות על הכיבוש הצבאי הישראלי לאחר 1967. בספר זה מציג תמיר שורק את הביוגרפיה הראשונה של דמותו הכריזמטית של זיאד. חייו התאפיינו במתח בין כתביו המהפכניים כמשורר אנטי קולוניאלי לבין פועלו הפוליטי הפרגמטי במרחב הציבורי הישראלי. הוא היה חסר פשרות במחאה אל מול העוולות כלפי העם הפלסטיני, אבל תמיד היה מחויב לחזון אוניברסלי של אחווה ערבית-יהודית. השילוב הזה הוא שהפך את זיאד למנהיג יוצא דופן והופך את עלילת חייו האישית לסיפור מרתק על פלסטינים, מדינת ישראל, ומאבק למען צדק חברתי. הוא פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת פן סטייט. מחקריו עוסקים במפגש בין פוליטיקה לתחומים שונים של תרבות פופולארית כדוגמת ספורט, הנצחה, ושירה, באופן בו זהויות קולקטיביות מתעצבות, כמו גם במתחים סביב גבולות התחום הדתי והחילוני. שני ספריו הקודמים עסקו במשמעויות הפוליטיות של הכדורגל בקרב האזרחים הפלסטינים ובהנצחה הפלסטינת בישראל.