היפוכו של אחד

בניגוד למתמטיקה, שניים בספר הזה אינם הכפלה של אחד. הם ניגודו, היפוכו של אחד ושל בדידותו - הם דבר שונה לגמרי ממצבו של אחד. זהו ספר אוטוביוגרפי, שבו מי שאילף את עצמו להיות אחד בודד, להיות זר ולא-שייך ולגונן בקנאות על המסגרת הפרטית שלו, חוֹוה שורת אירועים של שניים, של "יחד", אף כי יחד מרוסק, מגומגם, ארעי. על רקע תקופת חייו של דה לוקה כפועל פשוט באתרי-בנייה, כסבל, כחבר בתנועת "מאבק מתמשך"; על רקע חוויותיו כצעיר בשנים המובסות של התקוממות הצעירים באיטליה נגד כל הכוחות הממוסדים, יחד עם הפועלים ובתמיכת תושבי השכונות; על רקע הדיכאון שבא אחר-כך, והתנדבותו של דה לוקה לשירות הומני בטנזניה; על רקע חוויותיו כמטפס הרים נועז ומסתכן - מסופרים כאן אירועים של ההפך-מאחד, של אהבות, ותשוקות, ואחוות קצרות-מועד. הקטעים הנפרדים-כביכול יוצרים טקסט אחד, ועם זאת שבור, מינימליסטי, שמחברו צועד בשפלה של הפרוזה כמי שמורגל בהליכה של מטפס-הרים. זהו "מפל מבריק ומרהיב מהררי השירה אל מישורי הפרוזה". דומה שאין לדה לוקה מתחרה ביכולת הדימויים המופלאה שלו, ובכישרון עוצר-הנשימה לדלות עולם לא-צפוי וכה משמעותי מפרט זעיר אחד.