אלמה מאטר

מתמטיקאים – לא מה שחשבתם. יש להם הומור משונה וטקסים לא שגרתיים, יש להם צורת מחשבה אחרת משל שאר האנשים, ועם הזמן הנפש שלהם נהיית אחרת. האם הם מסוגלים לאהוב? אם תספרו להם שהאנושות נכחדה ותבקשו מהם לחשב את תוחלת הזמן עד שנתרבה מחדש, הם יתייחסו לכך כאילו מדובר בחידה על עציצים. אם תספרו להם שבניתם צינור של דם ממטולה לאילת ואתם רוצים למקסם את קצב הזרימה – הם יפתחו את הספר על משוואות דיפרנציאליות חלקיות מבלי לשאול של מי הדם, לאן הוא זורם, את מי הרגתם ומה היתה מטרה.מתמטיקאים הם פנטזיונרים ואובססיביים, וכך גם נמרוד, גיבור הספר. נמרוד הוא סטודנט למתמטיקה בטכניון שמפתח אובססיה כלפי המרצה שלו יערה, ואפילו מאמין בכל לבו שזה הדדי, עד שהיא מחליטה להחריב את טקס הסיום של התואר הראשון שלו וקופצת אל מותה. מה גרם לה לעשות זאת? מה זה אומר על נמרוד עצמו? ואיך הוא בכלל ממשיך מכאן? לוקח אותנו למסע מצחיק, עצוב, מטלטל ומבריק אל תוך נבכי האנשים שחושבים במספרים, מרגישים במספרים ואפילו, למרבה הצער, מתים במספרים. אבל הספר הוא לא רק על מתמטיקאים, אלא על כל מי שתקוע בפנטזיה, כל מי שבונה עולם מקביל ומדבר בשפה משלו. כל מי ששוכח להבדיל בין חלום למציאות.זהו ספר פרוזה ראשון לד"ר מתמטיקאית בזכות עצמה, והוא לא דומה לשום דבר אחר שקראתם לאחר