על פי חתול

אמר רבי יוחנן: אלמלא לא ניתנה תורה — היינו למידין צניעות מחתול״. (עירובין ק׳, ב׳) ומשניתנה התורה, האם אין דברים אחרים ללמוד מחתול? לפליסיה מיאו יש דעה מאוד ברורה בעניין. במלוא הצניעות החתולית, כמובן. ואת משנתה המאוד מפורטת היא פורשת בספר שבידיכם. שלוש דעות קדומות נפוצות על חתולים: הם עצלנים, נצלנים ולא נאמנים. אם הנהנתם בראשכם למקרא תכונות אלה, הרי שאתם שייכים לחלקה של האנושות, המאמין עדיין במותר האדם מן החתול. אך לפליסיה מיאו — מומחית בהסתבכויות ובהיחלצות, מדריכה לקסם אישי, למשחק ולחוויות קיצוניות — יש ראייה שונה מעט על ״עליונות האדם״. בזמנה החופשי, הרב, היא הרשתה לעצמה — כרבים מבני מינה — לעקוב אחרינו בחיינו היומיומיים. ובצניעותה הרבה היא משתפת אותנו באבחנותיה החדות ומספקת לנו שפע המלצות מעשיות לשפר את חיינו. לא לשווא עוררו החתולים בתולדות האנושות הערצה ופחד מיסטיים. המסתורין המיוחס להם נובע, ככל הנראה, מהמוגבלות שלנו לרדת לעומק נשמתם הפילוסופית ענת כרמל-קגן, מאמנת אישית, מצוידת באהבת אין קץ לחתול ולאדם, מקשרת ב״על פי חתול״ בין השניים, ומעניקה לנו מדריך מענג לאושר ולקסם אישי.