שדה הגלים הירוק

רֵיחַ דָּחוּס מְשַׁכֵּר עוֹלֶה וְעוֹפֵףמֹר נִשָׂאּ וְאֵינוֹ מִתְנַדֵּףוַאֲנִי חוֹפֶנֶת אֶת הָרֶגַע הַשַּׁבְרִירִי בִּכְמוּסָהבְּמָקוֹם נֶחְבָּא שֶׁאִישׁ לֹא יִגַּע.גּוֹנֵי הַמֹּר נוֹצְרוּ לִפְנֵי יוֹבֵלוַעֲדַיִן הָרֵיחַ מְלַוֶּה אוֹתִי יוֹמָם וָלֵיל,פּוֹתַחַת חַלּוֹן, מְרַחְרַחַתלַחֲזֹר לָרֶגַע שֶׁהָיָה.לאחר שכתבה שלושה ספרי ילדים תרה לאה ברב פנימה, ובספר שירים זה נפרסים הרהורי ליבה ועומקי נפשה. חוטי זיכרון שזורים לאורך השירים ועולים בגוונים חדים. זיכרון נוף הילדות, הכרמל, בית אבא עולים כתמונות חיות, הילדה שהייתה. הזמן מחדד מראות וגם מקהה, מרחיק ומשנה, והוא חלק חי משיריה, מולו משתוממת הכותבת לאה, כיצד ניתן להושיט יד ולגעת לרגע... וגם עולות תמונות שהן חלק מהעבר הרודף אותנו. לצד הזיכרון ישנה הוקרה לטבע וליופי של זמננו, רצון לחוות את ההווה ולהכיר תודה על מה שיש. ותקווה לטוב!לאה ברב, ילידת העיר חיפה, עבדה כמחנכת בעלת ותק של שלושים שנה, ורואה בחינוך שליחות. ללאה ארבעה ילדים ושמונה נכדים. אוהבת את היופי בטבע ובאמנות, ובאדם בעיקר. שיריה ספוגים באהבה לטבע ולאנשים, בזכרונות ילדות, נעוריה בכפר גלים, באהבה לשדות הירוקים, ולאפשרויות שהיו פתוחות בעבר עם רוח אופטימית ושמחת חיים.