פרנהייט 451

"ספר הוא אקדח טעון בבית השכן. שרוף אותו. פרוק את הנשק. פרוץ למוחות של אנשים."  גאי מונטאג היה כבאי שתפקידו להבעיר. הוא אהב את עבודתו. מעולם לא עצר כדי לתהות על העונג שהוא חש למראה הזוהר הכתום של האש בלילה, או על השמחה שמציפה אותו למראה להבות המאכלות דפי ספרים. כי בעולמו של מונטאג בעלוּת על ספר היא פשע שדינו שרֵפה של הספר ושל הבית שבו הוסתר, והכבאים הם אלו שמוטלת עליהם המלאכה, צנזורים עם גפרורים. זהו עולם של תקשורת המונים מטמטמת, של תוכניות מציאוּת אינטראקטיביות, עולם שיש בו פנאי אך אין בו חופש, שיש בו שפע אך אין בו אהבה. גאי מונטאג מעולם לא פיקפק בכך שהוא חי בעולם מושלם, עד שפגש נערה בת שבע־עשרה שסיפרה על עבר שבו אנשים חיו ללא פחד, ופרופסור בדימוס שסיפר על עתיד שבו אנשים יוכלו לחשוב.  יצירת המופת של ריי ברדבורי ראתה אור ב־1953 ונותרה מרהיבה, מרתקת ומבעיתה גם בחלוף יותר ממחצית המאה. "פרנהייט 451" ניצב בשורה אחת עם הדיסטופיות הגדולות של המאה ה־20 — "עולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי" ו־1984 של ג'ורג' אורוול — ומציע חזון עוכר שלווה ומעורר מחשבה, אך בד בבד מזמֵן לקורא נבואת נחמה שתיגע ללבו של כל אוהב ספר באשר הוא.  על אבן המצבה של ברדבורי, שהלך לעולמו ב־2012, נכתב רק: מחבר "פרנהייט 451", לכבוד מי שהאמין שכל המציל ספר אחד כאילו הציל עולם ומלואו.  בתוספת אחרית דבר מאת המתרגמת נועה מנהיים. בעיצומו של השפל הכלכלי הגדול ביקר ריי ברדבורי בן ה־12 בקרקס. קוסם ושמו "מר אלקטריקו" נגע בקצה חוטמו של הצעיר בחרב מחושמלת שגרמה לכל שערותיו לסמור ואמר לו, "חיֵה לנצח." זה היה הרגע שבו נגע בו ייעודו. "הרגשתי שמשהו מוזר ונפלא קורה לי," סיפר ברדבורי, "הוא העניק לי את העתיד. התחלתי לכתוב, וכתבתי כל יום מאז." אחרי התיכון עבד ברדבורי כמוכר עיתונים והרחיב את השכלתו בספרייה, ובה גם שכר מכונת כתיבה בעשרה סנט לחצי שעה והחל לכתוב את הסיפור הקצר "כבאים", שהפך, בעלות כוללת של כעשרה דולר, לרומן הראשון שלו, "פרנהייט 451". הספר זכה להצלחה בינלאומית, וב־1966 הפך לסרט בבימויו של פרנסואה טריפו.