מתחת לסיפון

ככה נראה אונס? הוא עומד לאנוס אותי? למה אני לא נלחמת בו? תילחמי! אני נלחמת! לא נכון. תילחמי. תילחמי! אני לא יכולה לזוז. אני לא יכולה לנשום. תגידי משהו. אני לא יכולה לנשום. לסיפור הזה יש המון התחלות, אבל רק סוף אחד. אוליביה הרי יודעת שכל החיים לפניה, ובגיל עשרים ואחת – היא רק התחילה. אבל דווקא כשהיא יוצאת אל החיים, ומותירה מאחור את כאבי הילדות, ההורים המנוכרים, חברויות הלימודים שהתמסמסו, ומצטרפת כאשת צוות להפלגה בלב ים, אשה יחידה בין גברים, דווקא שם נהפכות ההתחלה לסוף והתקווה לאסון. אמנם אלה רק שעות ספורות, אבל מעתה הן יגדירו חיים שלמים. ואולי לא? אולי בכל זאת אפשר, ברגע כלשהו, להרים ראש, לעלות אל הסיפון, לשאוף שוב את ריחו של הים, להביט אל האופק. מתחת לסיפון הוא פרוזה מרשימה המתנהלת בשני עולמות, זה שמעל וזה שמתחת, זה שבו הכול אפשרי וזה שבו האפשרויות נטרקות בזו אחר זו ומותירות את הגיבורה עם הבנה חד משמעית: בים, איש אינו יכול לשמוע אותך צועקת. ספרה של דילן הארדקסל, עיתונאית וסופרת אוסטרלית, זכה לשבחים רבים עם צאתו לאור ותורגם לשפות רבות. -- מהכריכה האחורית