מה שקרה אחר כך

יָצָאנוּ מִבֵּית הַחוֹלִיםעוֹד לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ.שָׁלוֹשׁ יְתוֹמוֹת וְאַלְמָנָה אַחַת.אֶת הַשָּׁעוֹת הַמְּעַטּוֹת וְהַמַּפְחִידוֹת שֶׁנּוֹתְרוּ עַד בּוֹא הַבֹּקֶריָשַׁנּוּ בְּזוּגוֹת."כבר כמעט שנה וחצי שאבא שלי איננו ועודני חיה"כך כותבת המשוררת מיטל פישל בפתח ספרה , והפער הזה, הלא יאומן בעיני המשוררת, בין עובדת היותה חיה ואבא שלה לא, נפרשים כל שירי הספר הזה, שהוא בראש ובראשונה קינה שוברת לב על לכתו. השירים, עדינים ומתמסרים לחווית האבל, מקיפים את כל החיים, הזוגיות וההורות, עונות השנה, הזמן שחולף, שגרת היום יום, הפרנסה וכמובן, הצורך לכתוב שוב ושוב את שיר האבל שלמרבה ההפתעה של המשוררת, לא יחזיר את המת לחיים. – ילידת 1982. משוררת, קופירייטרית, מנחה סדנאות כתיבה, בעלת חנות מקוונת לספרי יד שניה ומצילה ספרים ישנים. מיטל בוגרת תואר ראשון בספרות ובוגרת המסלול ללימודי כתיבה במנשר. ספר שיריה הראשון , אצבע על שפתיים פשוקות ( (2021), בעריכת אפרת מישורי, ראה אור בהוצאת עיתון 77, בסדרה אש קטנה. מה שקרה אחר כך הוא ספרה השני.