ללכת על נייר

ראשי הפרקים של הספר נכתבו בהליכה. לאחר מכן הם עובדו ברכינה על באר מים עתיקה בלב כפר, מול שדות תירס, בשכיבה על מיטת קומותיים, ובבתי קפה מקומיים. אלו הם סיפורי מסע, שחלקם חיצוניים וחלקם פנימיים, ומלבד הנוף, מה שאוחז את כל פרקי המסע הוא מבט על החיים מזווית אחרת, שרק שביל צד יכול לשרטט. חלק ממשמעותו של מסע הוא מה שאין בו. הריק וההיעדר מהווים חלק מהווייתו. הם חומר הגלם של המסע. בהיעדרם הרב הם נוכחים כל הזמן, במרווח בין התלמים של ״מה שקיים״ לעומת ״מה שאין״. וכאשר שוהים במרווח הזה מספיק זמן, וצוברים בו מספיק צעדים, יש ביכולתו לפסל מציאות שראוי לחיות אותה, ללקט כמה פיסות חיים איכותיות ולהבקיע את אדמת הטרשים העיקשת של שגרת המחשבה.אחרי שבועות וחודשים ארוכים של הליכה ולינה לאורך הדרך כל אחד יכול ללמוד משהו על עצמו. במקרה שלי העניין פשוט. אני למדתי שאין כמו טיפוס בעליה תלולה ללמד את האדם.... צניעות מהי.