תעלומה שהמשפט לא פתר

זהו סיפורו של אלכסנדר רובוביץ, נער צנוע ואמיץ מאין כמוהו, שהצטרף לארגון לח"י בשנת 1945. הנער התבלט מיד בפעילותו בלח"י, פעילות שאליה נשאב. הוא עמד בראש קבוצת נערים שעסקה בהדבקת כרוזי לח"י בלילות. הוא ידע כי פעילותו זו בלח"י עלולה לגרום למותו, אך לא נרתע מכך. נראה כי אלכסנדר לא שיער שיהיה הקורבן הראשון (והאחרון) לפעילותה הסודית של היחידה המיוחדת למלחמה בטרור, יחידה שאותה הקימו הבריטים כדי להילחם במחתרות. זמן קצר לאחר הקמתה נחטף אלכסנדר ביום 6 במאי 1947 בצומת קק"ל-אוסישקין בשכונת רחביה בירושלים על ידי מייג'ור רוי אלכסנדר פאראן. כובעו של פאראן – שבו נכתב שמו – נשמט מראשו בזירת הפשע, ונערים שהיו עדים לחטיפה לקחוהו. פאראן ושוטרים נוספים הובילו את אלכסנדר ברכב של היחידה למקום מבודד במדבר יהודה. הנער עונה שם עינויים קשים כדי לאלצו למסור שמות של חברי לח"י, אך פיו נשאר חתום. פאראן רוצץ את ראשו של אלכסנדר באמצעות אבן וגרם למותו. הבריטים ניסו להסתיר את זהותו של הרוצח, אך שני מכתבים בשפה האנגלית שנשלחו בעילום שם אל אימו של אלכסנדר הצביעו על פאראן כרוצחו של אלכסנדר. פאראן ברח לסוריה לאחר שזוהה במסדר זיהוי סודי, וחזר לארץ בהשפעת מפקדו. הוא התפטר מהמשטרה וחזר ליחידתו הצבאית. לאחר מכן הוא השתתף במסדר זיהוי נוסף וזוהה אף בו. משפורסם הדבר, פאראן ברח פעם נוספת וכעבור מספר ימים חזר לארץ. הוא עבר הליך של חקירה מוקדמת בדלתיים סגורות. המפקד הכללי של הצבא הבריטי בארץ מקמילן חשש כי שופטים בריטים בבית המשפט המחוזי בירושלים לא יתנו יד לקנוניה שנרקמה כדי לגרום לזיכויו של פאראן, ולכן הכריז כי פאראן יישפט בבית דין צבאי. ואכן, שופטיו של פאראן, שהיו חמישה קצינים בריטים, עזרו לתביעה ולהגנה להביא לזיכויו של פאראן במשפט בזק של יום וחצי. ראיות מרכזיות לא הוצגו, עדים חשובים לא הוזמנו להעיד, עדי הראייה לא נשאלו האם זיהו את פאראן, והעיקר: פרגוסון, מפקדו הישיר של פאראן, סירב להעיד מחשש שיפליל את עצמו, והיועץ המשפטי סטיבנסון נתן לשופטים פרשנות משפטית מטעה. כתבתי את הספר כקרוב משפחה של אלכסנדר. הייתי בן 7 כשהוא נחטף ונרצח. כל השנים ליוו אותי השאלות למה זוכה הרוצח והיכן מקום קבורתו של אלכסנדר. כשפרשתי לגמלאות מתפקידי כשופט מחוזי בירושלים, החלטתי לחקור לעומק את הפרשה. ספר זה הוא פרי מחקר של כשבע שנים, ובו מקורות ומידע חדשים מארכיונים ומיומנים אישיים של בעלי תפקידים במנגנוני המנדט הבריטי, מקורות ומידע שלא נחשפו עד היום. הספר מראה בעליל כי משפטו של פאראן לא היה משפט צדק.