שמיטה

בישוב דתי קטן, בין בתים זהים המאכלסים משפחות דומות, מתפתחת מערכת יחסים חידתית ואסורה בין מורה לתלמידתה. תמר היא מורה צעירה להבעה באולפנה לבנות, רווקה מזדקנת במונחי המגזר, הגרה ביחידת דיור הצמודה לבית הוריה וממלאת את שעותיה הפנויות בקריאת ספרים ובבדיקת עבודות. נעמי, תלמידתה, היא נערה יפה ומחוזרת, אשר איבדה את אמה בפיגוע, ומחפשת את מקומה בעולם מתפרק. העבודות שמגישה נעמי לתמר, והערותיה של תמר עליהן, הן הצופן בעזרתו מאותתות השתיים את הסרבנות שלהן, את המשיכה, את הפחד., רומן הביכורים של , הוא רומן קולח, מעמיק, מפתה, המזמין את הבאים בשעריו להתוודע אל כוחה ואל מחירה של האחרוּת; להתבונן בעובדה המטרידה כי זהות — אישית, קהילתית, מינית — היא מושג נזיל; ולהכיר בחריגוּת היסודית בחוויה האנושית, אשר אינה ניתנת להפרה, למעט אולי ברגעי חסד קטנים המוכמנים בשפת הסתרים של השירה.מוריה דיין־קודיש