להזיז את הווילון

הוא חוקר מוח, מרצה באקדמיה ומלווה בתהליכים של התפתחות, ושירתו צבועה באלמנטים סגנוניים וטכניים מעולמות אלה. התוצאה של שילוב זה היא בחינה עמוקה וחדשה של הקשר הפואטי שבין האדם לטבע בחיפושו אחר חופש והגשמה. במובן זה, להזיז את הווילון מתייחס לממד המטא־פיזי שעשוי לחכות לאדם מאחורי הווילון. במילים יותר פשוטות, הספר מנסה להציג מבט מפוקח על ״החיים האמיתיים״ ועל הניסיונות להימלט מהם.הספר מביע נרטיב שמתרחש בכמה רבדים – רובד יומיומי ורובד קוסמי. אולם השירים ניתנים לקריאה גם כיחידות עצמאיות וגם כחלק מפסיפס המרכיב את השלם. כתיבתו של לוסטיג היא כתיבה מחוספסת שמנסה להיות תמציתית ומדויקת. היא מחפשת את השילוב שבין שפה מדעית לשפה שירית. השירים כוללים מבט מחקרי על נושאים כמו זוגיות וניו־אייג׳, תוך חיפוש ביקורתי על עולם הטבע כמורה הבלעדי של החיים.